קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם, מאמר "הערבות": "והנך מוצא בעליל, אשר ענין מתן התורה, היה מוכרח להתעכב עד זמן יציאתם ממצרים והיו לאומה בפני עצמה, דהיינו עד שכל צרכיהם יהיו מסורים בידיהם בלי תלות באחרים, אשר אז הוכשרו לקבלת הערבות האמורה ואז ניתנה להם התורה."
דרוש רצון חופשי, שאינו תלוי באף אחד ושאני מרגיש אותו כשלי. רצון שדורש שאני אהיה קשור עם האחרים, אבל לא בשביל הישגים ותוצאות כאלה ואחרים, כמו שזה קורה בקומנדו, בקבוצות ספורט, וכולי. אני רוצה להיות קשור עם האחרים כדי לגלות את הכוח העליון. אני זקוק לרצון מדויק וברור לגילוי ההשפעה ההדדית, האהבה ההדדית של החברים, כדי שהבורא יתגלה בנינו ובצורה כזאת נרגיש שאנחנו עושים לו נחת רוח.
כל זה "מתואר" ומתממש דווקא בינינו, אם יש לנו באמת חיסרון לכך. והוא מגיע לא ממישהו מבחוץ, אף אחד אינו מכריח אותי בכלום, ואין לי שום תועלת אישית, אלא רק לטובת הכלל.
אנחנו רוצים את זה, דרך אהבת הבריות להגיע לאהבת הבורא. והרצון הזה מביא אותנו ל"קבלת התורה". במילים אחרות, יש לנו הזדמנות לממש אותו, כמובן, לא בפעם אחת, אלא בהדרגה. אני מגלה את הצורך הזה יותר ויותר בצורה ברורה, אני מקבל כוחות שמגדילים אותו, ובהתאם לכך, בקשר שלי עם הקבוצה, במרכזה, מתגלה הבורא. כך אנחנו מתקדמים.
שאלה: איך הרצון יכול להיות לא תלוי באף אחד?
תשובה: הרעיון הוא, שאני בעצמי בוחר את הדרך. לא סתם קבלת התורה מתעכבת עד ל"יציאת מצרים", כל אותו הזמן שאני נמצא בשליטת האגו, שהוא לא מוכר לעולם הרוחני. לא מדובר על עבדות בשביל איזה בעל בית, לא על עבודה מהבוקר עד הלילה כדי לספק מזון למשפחתי. בזה אני לא חופשי, אבל אני חייב להיות חופשי ברצון לבחור בדרך הנכונה. "פרעה" עדיין מחזיק אותי, עדיין מתגלה בזמן הגלות במדבר, אבל יש לי כבר כוחות כדי להיות מכוון לבורא, להשפעה, והרצון הזה שלי הוא חופשי.
איך זה יכול להיות? הרי עדיין לא תיקנתי את עצמי? איך אפשר להיות חופשי מהאגו? ובכל זאת, הרצון שלי להיות מכוון בצורה נכונה לבורא, הוא באמת עצמאי.
שאלה: במה תלוי הכוח של הרצון הזה? ישנם אנשים שזה בוער בהם, ויש כאלה שזה בקושי מנצנץ…
תשובה: ההתעוררות, כמובן, מגיעה מלמעלה. והשאלה היא, האם האדם יממש אותה בבחירה הנכונה. כי הבחירה הנכונה האמיתית היא רק בסביבה הנכונה, בקבוצה של חברים. ועד שאני לא נכנס לקבוצה, הבורא בוחר בשבילי, כמו שאנחנו בוחרים בשביל התינוק מה הוא צריך לאכול ומה הוא יעשה. אבל כשילד גדל, אנחנו מפנים לו קצת מקום, נותנים לו לבחור משחקים, מציעים לו לבחור חביתה או דייסה… אנחנו מבינים, שלפי מידת הגדילה מתעוררת בו האישיות.
אז גם בדרך הרוחנית, לפי מידת הגדילה נוצרת בחירה יותר מודעת. ונותנים לו את הבחירה הזאת בצורה מאוד פשוטה, דרך תוספת של רע, הרגשה רעה. "בראתי יצר רע", אומר הבורא. "אם תרצה, אני אהפוך אותו לטוב. אתה רק צריך לבקש את זה". כך יוצא, שהשאלה היא בשבילי, האם לבקש או לא לבקש ממנו?
בכללות, הכוח העליון שולט בכל. כל הכוחות הרעים, כל ההפרעות, כל הגורמים החיצוניים, הכול בידיים שלו. כל המצבים הטובים, כל כוחות האור גם מגיעים ממנו. ואני עומד באמצע, והעיקר בשבילי זה להבין, שאני קשור עם הכוח העליון, והוא שולט בי, חובק, סוגר אותי מכל הכיוונים. אז איך בכל המצבים שבהם הוא מבלבל אותי, אוכל לרצות את הקשר איתו?
הבעיה נמצאת על קצה התפיסה שלי, על סף התודעה. אם אני מרגיש כאב חלש, אז אני יכול להסכים עם זה שהוא מגיע מהבורא ומעורר אותי לפנות אליו. כי נאמר, שהבורא "קנאי". כנראה שהוא מקנא אם אני מפנה את תשומת ליבי למישהו אחר. ברגע שאני שוכח ממנו, הוא מייד מזכיר לי על עצמו, נותן לי הזדמנות בחירה.
אז כאן צריך להבין איפה נמצא הגבול של הניתוק: איזה כאב או איזה תענוג אני צריך להרגיש כדי להתנתק מהבורא. בזה נמדד ה"אדם" שבי, בכמה אני מעמיד על עצמי את ה"צמצום" וה"מסך", כדי ששום דבר לא יפריד בינינו.
מתוך שיעור לפי מאמר "הערבות", 02.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
התעוררויות נוספות
מיהו האדם?
הכין משיגים את הרצון?
