רסן לאגו

הרצון לקבל לא יכול להתעורר ללא העזרה של "המתג והרסן" של הרוכב שלו. הוא חייב להיות מנוהל על ידי מישהו, כמו חמור שנותנים לו שק עם גרעינים, קושרים לו את העיניים ונותנים לו כיוון. רק אז הרצון לקבל הזה יכול לעבוד.

ההתקדמות והתיקון שלנו נעשים רק על ידי האור. האור מנהל אותנו בכך, שפעם מגביר את הלחץ שלו ופעם מחליש ונותן לנו חופש מסוים. אך צריך להרגיש ולהבין איפה בדיוק ניתן החופש הזה. כי יכול להיות שאיפה שנדמה לנו שאנחנו חופשיים, אנחנו בכלל לא חופשיים. אם אנחנו מבינים איפה מותר לנו להגיב ובאיזו צורה בדיוק, אז אנחנו מממשים את ההשתתפות שלנו בהתפתחות העצמית.

אבל לפני שאנחנו נוכל לעשות את זה, אנחנו חייבים לגלות איך האור כל הזמן בורא ומחייה ומנהל את הרצון לקבל שלנו בכך שמנהל אותו בצורה ישרה וקצרה. כל הפעולות שלו מכוונות לכך שהרצון הזה יתרשם מפעולות האור עליו, ובמקום סתם להרגיש שטוב לו או רע לו, יתחיל לברר: "למה טוב לי, למה רע ולמה אחד מחליף את השני? מה בזה רוצים ממני? איך אני יכול להימנע מהרע ולמשוך את הטוב?".

כלומר, אני צריך לדעת מה בשבילי טוב ומה רע, מהי התוכנית של מי שמשנה את הרגשות שלי מאחד לשני. איך אני יכול למצוא ולתפוס אותו, איך לגלות את התוכנית שלו, להבין את הכוונה שלו?

בעיקרון, כל השאלות האגואיסטיות האלה נובעות מזה שרע לי בחיים האלה, כי אחרת הרצון לקבל לא יתעורר. ההרגשה הרעה היא הרגשה של חיסרון שדורש מילוי.

בהתחלה אני סתם מרגיש את עצמי לא כל כך נעים כמו שקודם שהיה. אחר כך פחות ופחות נעים, וכך עד שהנעימות יורדת לאפס. ואחר כך נהיה יותר ויותר רע, עד שנהיה בלתי נסבל ממש. כלומר, המצבים שלי יכולים להימצא בטווח מאוד רחב, החל מרע גדול, לנוע לאפס ואחר כך לכיוון הטוב.

כך האור משחק עם הרצון לקבל שלי וכל הזמן מביא לו שינויים, כדי שבהם הרצון ילמד את עצמו וכל מיני המילויים. ולאחר שיקבל כזאת כמות גדולה של אבחנות פנימיות, הוא כבר יוכל לייצב בתוכו יחס למצבים שלו וכלפי מי שמזמין אותם, וירצה לגלות אותו. כי הוא המקור של כל הטוב והרע שקיים בחיים של הרצון לקבל. כך אנחנו מתקדמים.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 18.06.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הזוג הבלתי נפרד: הרצון והשכל
לאורך המסלול של האור
משחק של אור וכלי