נולד מתוך "צל דקדושה"

כשמופיע בנו יחס כלפי מקור האור, כלפי האור עצמו, זאת דרגה שנחשבת למתקדמת. אנחנו רוצים לגלות אותו, לתפוס, לנהל אותו. זאת דרגה גדולה של התפתחות האגו שנקראת "פרעה", ששואל: "מי ה' אשר אשמע בקולו?" – "אני רוצה לנהל את החיים שלי בעצמי!".

אני מסכים שהבורא קיים ומנהל את העולם, אבל אני רוצה בעצמי לנהל במקומו! ולאחר הרבה מכות, כשאני רואה שאני לא מצליח, אני מתחיל לברר מה קורה, מה באמת הייתה המטרה של אותו המנהל. מה הוא רוצה, בשביל מה ולמה?

ואז אני מרגיש שכל ההסתרה הזאת של המנהל, מתרחשת בגלל הרצון שלי לגלות אותו כדי לנהל אותו. ולכן המשגיח מסתתר עד שאני מתחיל להבין שאין ברירה, ונכנע – אני מחליט להכיר אותו.

כך בתוך הנברא נולד יחס מיוחד כלפי הבורא, שאת מקומו הוא רצה לתפוס. עכשיו הוא משנה את היחס שלו עד לכזאת מידה שהוא רוצה להידמות לבורא.

ואז האדם מתחיל לגלות את התוכנית של הבורא. עד אז הוא עוד קיווה שיש לו איזו הזדמנות לנהל את העולם, להכיר את החוקים שלו ולסובב אותו איך שנוח לרצון לקבל.

אבל אחר כך הוא מתחיל לתפוס שזה בלתי אפשרי וכדאי ליצור מגע עם הבורא, כדי להכיר את התוכנית שלו, את המטרה, ולהשתדל ללכת בעקבותיו, שזה נקרא "לקיים את חוקי הטבע". וכאן הוא מבין שכל הדרך שהוא עבר יש בה חוקיות. הכול כפוף לנוסחה מיוחדת אחת, ודווקא על ידי ההסתרה ישנה לאדם ההזדמנות להשתתף בגדילה שלו.

על אף הריקנות שמורגשת ב"כלים דקבלה" שלו, הוא יכול להתעלות מעליהם ולהזדהות עם התוכנית העליונה, עם המשגיח. אז הרצון לקבל לא מפריע לו, אלא אפילו להיפך. בגלל ההרגשה הרעה הוא דוחף בעצמו את האדם מתוך עצמו, מתוך האגו שלו. כי בו הוא מרגיש ייסורים. ובמקרה כזה, לאדם קל יותר לעלות מעל לייסורים האלה, מעל לרצון לקבל שלו ולהידבק בתוכנית העליונה כדי להתקדם בצורה הכרתית, בכך שמכיר את המנהל.

אז הוא רואה שהצל שהסתיר ממנו את התענוגים ואת הבורא, בעצם פעל לטובתו. כמו שנאמר: "בצילו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי". כלומר, הוא כבר מקבל תענוג מההסתרה, כי רואה שנולד מחדש מתוכה.

כי הבורא אף פעם לא רצה לגרום לו ייסורים, הבורא הוא טוב ומטיב.

רחם של אמא בא מהמילה "רחמן". ואף על פי שכל הלידה הזאת נעשתה תחת לחץ חזק ובצירי לידה – זה נבע מאהבה ומרחמנות מצד העליון כלפי לאדם.

האדם כל הזמן צריך לבדוק את עצמו באיזה צל הוא נמצא: ב"צל דקדושה" או ב"צל דס"א". וזה נקבע על ידי האופן שהוא יוצא מכל מצב, לאן הצל הזה מביא אותו, לאיזו פעולה, לאיזו קביעה של המצב שלו. האם הוא מרגיש שעל ידי זה הוא מתקרב להשגת המשגיח. כלומר, המשגיח כאילו משחק איתו, מושך את תשומת ליבו וקורא לו להכיר אותו.

אז הוא רואה שהצל לא היה על המנהל, לא על הבורא, אלא על האגו שלו.

אבל יכול להיות שהאדם לא מבין את כל זה ודורש רק דבר אחד: שהצל ייעלם מהעולם. וכאן נפתרת השאלה העיקרית – האם האדם יכול לשייך את כל הצללים לרצון לקבל שלו ולהבין שבאופן כזה הבורא עוזר לו לעשות "צמצום", ליצור "מסך ואור חוזר" ולהתקרב לבורא.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 18.06.2012

ידיעות קודמות בנושא:
לגלות את טובו של הבורא, ולא את המתנות שלו
להסתתר בצל של עצמי
ממה נבנית דמות הבורא