רגש מחושב

שאלה: מדוע בעולם שלנו האגואיזם מפריד בין הרגש והשכל?

תשובתי: זאת עובדה ידועה, שכאשר אנחנו מלאים ברגש – כל השכל פורח. וככל שאנחנו מבינים יותר – ההרגשות נעלמות. שתי הגישות הללו, הרגשית והשכלית – סותרות זו את זו.

זה מגיע מהשבירה. כל השורש שלנו הוא השבירה, שבה נעלם המסך שהיה מחבר בין השכל לרגש, בין החשבון והתענוג. לכן בעולם שלנו איננו מסוגלים לעשות חשבון נכון בהתבסס על הרגשות. וככל שאנחנו מתרחקים יותר מהרגשות, כך אנחנו יכולים יותר להביט עליהם מהצד. ככל שאנחנו מתרחקים מהם, באותה המידה, במקום שהתפנה מהרגש – דווקא בו אנחנו מסוגלים לערוך חשבון שכלתני כלשהו.

נראה לנו שאנחנו כביכול מסוגלים לחבר גם את השכל וגם את הרגש. אך למעשה, זה לא כך! אם הייתי ב-100% בתוך הרגש, ועכשיו אני יוצא מתוכו, נניח, ב-30% – נשאר אצלי מקום פנוי מרגש, ובו אני מסוגל לעבוד עם השכל. אך בעולם שלנו הרגש והשכל אינם יכולים להיות יחד.

אם הרגש והשכל מתחברים – זהו אור חוזר, פעולה רוחנית. לפניה צריך להיות צמצום, קבלת המאור המחזיר למוטב, דבקות בעליון למעלה מהדעת. עליי להשתדל לקבל את השכל והרגש של העליון, או לעבוד עם הרגש שלי בעזרת השכל של העליון.

זה כבר שייך לעבודה הרוחנית. וזהו בדיוק מה שהמסך עושה: לחבר בין הרגש לשכל, בין ה"תורה" וה"ועבודה".
וך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 08.08.2011
ידיעות קודמות בנושא:
לחבר בין שני הפכים
בן המלך והעני
עולם צעצוע