קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אם נפלתי, מה עליי לעשות כדי להמשיך להתקדם?
תשובתי: אם נפלת, אתה קודם כל מצטער על כך ורוצה לצאת מהנפילה, להתעלות מעל לטבע שלך, שאותו כבר אינך יכול לסבול יותר. אתה אפילו מצדיק את הנפילה הזאת ומבין ש"אין עוד מלבדו".
ואחר כך אתה שוכח את זה ולאט לאט חוזר למצב הרגיל, ואז אתה מתחיל לחשוב שזה לא כל כך נורא. וכך, עד למכה הבאה.
כמה מכות כאלה נדרשות? – זה תלוי עד כמה תצרף להן את השכל וכמה תעבוד על הירידות והנפילות שלך יחד עם הקבוצה. היא צריכה להפוך עבורך למחסן שאוגר בתוכו את כל השכל שלך, עבור אותו הזמן שבו אתה נמצא בשליטה מלאה של הרגש, וכך לאזן אותו.
ולהיפך, כשאתה נופל לשליטת ההיגיון היבש והקר, ואפילו אינך יודע כיצד להחיות בתוכך את הרגש כדי להתפעל מהרוחניות, אתה מקבל מהקבוצה התרשמויות רגשיות.
אבל אף פעם לא תוכל להימצא בבת אחת גם ברגש וגם בשכל. לכן כל כך חשוב לנו הקשר עם הקבוצה, שיכולה להביא לנו את הדבר ההפוך, וכך כביכול לחבר את שניהם. אך זה בתנאי שאתה מרכין את ראשך ומקבל את מרותה. בצורה כזאת אתה יכול לחבר בתוכך את הלב והמוח.
למעשה הם עדיין אינם מחוברים, מפני שאתה לא באמת מתחבר לקבוצה, אך בכל זאת היא משפיעה עליך מרחוק. וההשפעה העקיפה וה"מקיפה" הזאת מאפשרת לך איכשהו לכלול בתוכך את שני ההפכים. וזה כבר עוזר לך להבין במקצת מהי הרוחניות ומה מהותו של חיבור שני הקטבים הללו, כשאני בו זמנית גם מרגיש וגם מבין את הרוחניות, באותו המקום.
זוהי הרגשה מיוחדת מאוד, שבתוכה קיימת גם הבנה. בעולם שלנו זה כמעט ולא קיים.
מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 08.08.2011
ידיעות קודמות בנושא:
הבקשה לעשות ממני אדם
ממה מתחיל האדם
הבורא דוחף אותי – והסביבה תופסת
