קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מה רע בהפרדה, אם קיימים כללים ברורים של שיתוף פעולה של החלקים הנפרדים, כמו שבגוף האדם יש לכל איבר תפקיד ברור משלו?
תשובתי: בהפרדה אין שום דבר רע, חוץ מזה שאנחנו צריכים לתקן אותה. כאן כבר נשאלת השאלה: בשביל מה אני מתקן אותה? צריך שחשיבות הפעולה הזאת תיקבע על ידי מטרה נכונה.
כלומר, אני לא עושה את זה כדי להרגיש את עצמי טוב, אלא אני עולה לדרגה אחרת של קבלת החלטות. המוח, השׂכל והרגש שלי, כל מה שזה אני, זה לא יהיה שייך לי אישית אלא יהיה שייך לכולם. כל פעם שאני עולה למדרגה יותר עליונה, אני עובר משיטה ומגישה אינדיבידואלית של קביעת המצב שלי, לראייה כללית, לנקודת מבט שהיא לטובת הכלל, כמו ראש קבוצה שדואג לטובת כל חבריה.
אחר כך הקבוצה מתגלה לי באגו עוד יותר גדול, בדחייה הדדית עוד יותר גדולה זה מזה, כאילו שיש ירידה, נפילה כללית. ואז אני שוב צריך להעלות את עצמי לדרגה עוד יותר גבוהה של ראש הקבוצה ושוב לחבר אותם יחד.
כל העבודה היא, להיות ראש שמנהל ומתקן את כל השבירה, כמו שנאמר: "בשבילי נברא העולם".
ידיעות קודמות בנושא:
עבודה מסובכת לפי עיקרון פשוט
הסכם על נאמנות במחשבות
ב"פרוסה" אחת של רצון
