קשיים בעולם בגלל "צרות עין"

שאלה: מדוע אנחנו מרגישים הפרעות בעבודת ההפצה שלנו לקהל הרחב? הרי אלה כבר לא הבירורים הפרטיים של התכונות שלנו, אז כיצד הם מקרבים אותנו לבורא?

תשובתי: האדם הוא עולם קטן. כל מה שיש בעולם, נמצא בתוך האדם. כל העולמות נכללים בו. כל מה שאני רואה סביבי, הוא העתקה של התכונות הפנימיות שלי. ומחוץ לי לא קיים שום דבר, אלא זאת תמונת המציאות הפנימית שלי.

כלומר, בתוכי קיימים שבעה מיליארדי רצונות בדרגת ה"מדבר", אין ספור רצונות בדרגת דומם, צומח וחי. כל זה נמצא בתוכי, אין סוף תכונות.

אם אני הייתי צריך ללמוד עליהן בתוכי, אני לא הייתי יכול לברר, להבדיל את כל הכוכבים, הגלקסיות, כל פרח וחרק ביער, כל ההרים, האנשים שחיים בכל קצוות העולם. וכל אלה הם העתקה מהפנימיות שלי! כאשר אנחנו משנים את תפיסתנו ורוכשים ראיה אינטגרלית, אז אנחנו מגלים שהכול מאוד פשוט!

עכשיו העולם נראה לנו מאוד מורכב. כי אנחנו מסתכלים עליו ב"עין צרה" שדרכה רואים רק פרטים בודדים, שבשום אופן אינם מחוברים ביניהם. שום דבר לא ברור, פשוט אפשר להשתגע. אבל, אם מארגנים בפנים תוכנה אחרת, עם גישה גלובלית, אז הכול מסתדר במקום.

כל מה שנמצא סביבי, שייך לי ולתיקון שלי, כי זה אני. לכן, לא פלא שתוך כדי ההתקדמות שלי לרוחניות, אני צריך להרגיש קשר יותר גדול עם כל חלקי המציאות: שלילי וחיובי. ובהתאם, השפעתם עליי יותר גדולה: חיובית או שלילית. כי אני מתחיל לעשות תיקונים!

הדבר היחיד שיכול להציל ולהעלות אותי הוא תיקון של תפיסת המציאות שלי לתפיסה יותר נכונה. לכן, כשאני מתקדם, בכל מדרגה אני מבקש מהבורא את המאור המחזיר למוטב והוא מתקן את תכונות הקבלה שלי להשפעה. הרצון שלי, שקודם היה "בעל מנת לקבל", מתחיל לעבוד "בעל מנת להשפיע". ובתוך הרצון המתוקן הזה אני רואה כבר את המציאות שקודם הייתה מחוץ לי, כמציאות הפנימית שלי. לכן, לא קשה לי.

כך אני ממשיך להתקדם, מתקן חלק מהעולם בחוץ. הכלבים שנובחים עליי, נשארים בחוץ, אבל אני כבר יודע להסתדר איתם, אני יודע שהם עוזרים לי.

מתוך שיעור בנושא "מהות חכמת הקבלה", 29.10.2013

ידיעות קודמות בנושא:
העולם האינטגרלי בצילום רנטגן
לימוד העולם זה לימוד האדם
אין מקום לאכזבה ולייאוש