דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / קצת יותר רצינות בארגז החול!

קצת יותר רצינות בארגז החול!

שאלה: העולם שלנו הוא מציאות מדומה, ובכל זאת המקובלים מתייחסים אליה מאוד ברצינות. מדוע?

תשובתי: הם מתייחסים אליה ברצינות מפני שעליה אנחנו גדֵלים, בה אנחנו פועלים. על אף שהמציאות הזאת היא בהחלט מדומה, אתה חייב להתייחס אליה ברצינות ולבנות אותה כאילו היא באמת קיימת.

תאר לעצמך שאתה מצטרף לילדים ומשחק איתם בצורה רצינית ביותר, אמיתית, כמו שהם משחקים. הילדים הקטנים מתרוצצים, מנסים להרכיב משהו, מתווכחים על צעצועים, עבורם אלה הם החיים. ואתה משתתף בחיים שלהם, ועוזר להם להרכיב את החלקים שלהם, כדי שב"ארגז החול" הזה הם יגדלו בצורה מהירה ונכונה.

זה דורש יחס מאוד רציני. דרושים מאמצים גדולים כדי לחנך ילד בעולמנו, וכך גם האדם צריך להתייחס לעצמו, לאותו הילד הרוחני שגדל בתוכו. אי אפשר לוותר כאן על שום דבר: אני דואג לעצמי, למשפחה, לילדים ולהורים, לכל הצרכים הגשמיים. על אף שברור שהכול מדומה, זה לא משנה.

התמונות של העולם הגשמי מצטיירות במוח שלי על ידי הרצון האגואיסטי. אינני יכול לתקן את הרצון הזה, מפני שהוא נמצא בדרגת הדומם. אפילו המקובל הגדול רבי שמעון היה חייב לאכול, לשתות, לפרנס את עצמו ולדאוג לתלמידיו. או שאולי אתה חושב שהם ריחפו בעננים מבלי לחשוב על משפחותיהם ועל מחייתם?

העולם הזה הוא חלק מהגדילה שלי, "כולל כאבי השיניים", כפי שהרב"ש היה אומר. ההבדל הוא רק בכך שאני צריך שוב ושוב להשתוקק כלפי מעלה, להשפעה, לעולם הרוחני, ואצל המקובלים קיימת בעיה אחרת: להחזיק את עצמם בצורה רצינית בארגז החול של הילדים. והם חייבים לעשות את זה. לכן אנחנו מתייחסים בכזאת אחריות לחינוך ולשאר תחומי העולם הגשמי. האדם חייב לספק את כל צרכיו החיוניים.

הגשמיות נעלמת מהרגשתנו רק בגמר התיקון, כשאין יותר צורך במשחק הדמיוני הזה.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 12.04.2011

ידיעות קודמות בנושא:
החידוש הראשון
זו עדיין לא תורה
ריקנות – מחיר החופש

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest