קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אם נבראנו עם רצון לקבל וכך נישאר איתו לתמיד, אז כיצד אנחנו יכולים להידמות לבורא שתכונתו היא השפעה?
תשובתי: אם אתה בעזרת הרצון לקבל שלך תתחיל להשפיע לאחרים, בזה אתה רק תגדיל את ההשפעה שלך.
קיימים שני סוגי טבע:
1. אור = מקור האור = בורא = המשפיע.
2. רצון = מקבל = הנברא.
הנברא תמיד רק מקבל, הוא אף פעם לא יכול להשפיע. כשנאמר שהנברא הופך להיות דומה לבורא, זה אומר "לקבל על מנת להשפיע", לקבל ולהעביר הלאה! אך אינני יכול להעביר את האור הלאה, כאילו שאני מעביר איזה חפץ בעולם שלנו מיד ליד! וכיצד זה פועל? כיצד אני יכול לתת לך משהו?
אני מקבל מהבורא, לא יכול להיות אחרת, כי הרי אני זה רצון לקבל תענוג. רצון לקבל אינו יכול להשפיע, דבר כזה לא קיים בטבע! הטבע שלנו פועל רק לקבלה וספיגה. זהו חוק הטבע שלא ניתן להפר. אז כיצד אני משפיע לך, לאדם זר? כאן מתבצעת פעולה מיוחדת לגמרי.
מאותו הבורא מגיע אור מקיף "שמחזיר למוטב". האור הזה עושה תיקון ומחבר אותנו יחד. ואז אני לא משפיע ונותן לך, אלא מקבל – אבל בתוך הרצונות שלך! וזה אומר שאני משפיע לך! אני מצרף אליי את כל "הגוף" של הנשמה הכללית, הוא כולו הופך לשלי ואז אני מקבל עבורו, אך זה נקרא ההשפעה שלי אליו. זה קסם נפלא שמתרחש כאן.
אם אני מרגיש את האדם האחר כאילו שהוא חלק ממני, אז בכך שאני מקבל עבורו, אני כאילו משפיע. ניתן לחלוק על כך: איזו השפעה זו? זה הכול אותה הקבלה! נגיד, שלא רציתי לתת ולהשפיע למישהו, ופתאום מתברר שהוא הבן שלי! ואז אני מוכן לתת לו הכול, כי אני הרי מרגיש אותו כחלק ממני. אך האם זה נקרא השפעה? אם הייתי נותן לו קודם, כל עוד לא ידעתי שום דבר, אז באמת. ועכשיו, איזו השפעה היא זאת, אם זה הבן שלך? זה כמו לתת לעצמך.
כל זה היה נכון, אם הייתי מגלה שבני אדם האחרים הם לגמרי חלק ממני. אך העניין הוא שבינינו נשארת השׂנאה. זהו נכס גדול מאוד, אנחנו צריכים לאהוב אותה! האחר בכל זאת נשאר זר לי, אך יחד עם זה מגיע אור מקיף ועל פני השׂנאה שלי יוצר יחס של אהבה. נשארת גם האהבה וגם השׂנאה, כמו שני קווים: ימין ושמאל ואני באמצע ביניהם. לכן בכל זאת זה נקרא "השפעה". בקו ימין אני מרגיש את האחר כשלי, כחלק שלי, שלמענו אני מוכן לכול, כי זה אותו הדבר, כמו שאני עצמי. בקו שמאל, אני שׂונא אותו ומוכן לטרוף אותו. ושני הקווים האלה קיימים בו זמנית ומתאחדים בקו אמצעי. כך זה נמשך עד גמר התיקון. ומה יהיה לאחריו, אף אחד לא יודע.
