קולן של כינור דוד

אני לא יכול לכוון את עצמי לבורא אם תחילה אני לא "מאפס" את עצמי בצורה נכונה בעזרת החברים. אין לי יותר שום דבר שכלפיו יכולתי לבדוק את עצמי: לא בסיס, לא גבולות, לא אבחנות.

אני צריך בתחילה להשיג כוונון נכון, כמו איזון של צבע במצלמה או כיול התחלתי של כל מכשיר. אני חייב להתחבר לאיזו מערכת של חישוב, של קנה מידה.

כך גם עם הבורא, כי כלפיו אין בכלל שום כיוון. כל הדת והאמונה נותנות הגדרות משלהן, קיימות המון דעות, כל אחד מדמיין מה שבא לו.

ולכן דווקא על ידי "שבירת הכלים" נתנו לנו הזדמנות לעשות בדיקה, כדי לא להתבלבל. כלפי הקבוצה, כלפי החברים, אני יכול לכוון את עצמי בדיוק כמו לפי קולן. דרוש לי לפחות עוד אדם אחד ("מיעוט הרבים שניים"), שכלפיו הייתי יכול לכייל את עצמי ולקבוע את הכיוון הנכון, וממנו כבר להתקדם בכך שמשלב "ישראל, אורייתא וקב"ה".

אבל אני חייב להתחיל לעבוד, בכך שאני עושה מעצמי מכשיר שמכויל בצורה נכונה, כמה שיותר מדויקת. כל סולם המדרגות הרוחניות, שבו אני כל הזמן עובד על הצטברות ועל איחוד יותר ויותר גדולים של כל הנשמות, כל בני האדם, מסמל כיול יותר ויותר חזק, עדין ודק על מה שנקרא "בורא". עד שאני מגיע ומתמקד בנקודה אחת, שמראה את הכיוון המדויק לחלוטין.

כל התכונות והרצונות שלי מתחברים בנקודה הזאת ונותנים לי צליל נקי, כמו כינור דוד. זה מסמל שאני משיג דבקות אמיתית, בכל התכונות שלי אני מגלה את התופעה הזאת שנקראת "בורא".

מתוך שיעור על איגרת של בעל הסולם, 03.07.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הנשמה זה מכשיר לגילוי הבורא'
הבירור שתמיד נמצא איתך
הגל הנושא