צעקה לעזרה

שאלה: כיצד להגיע לצעקה פנימית? האם ישנה התקדמות ללא צעקה?

תשובתי: כמובן שאין התקדמות ללא צעקה. ולצעקה ניתן להגיע רק בעזרת הסביבה. ביחידות האדם אינו מסוגל להשׂיג כזה רצון. הרי הצעקה חייבת להיות מכוונת להשפעה, אני צריך להתעלות מעל לאגואיזם שלי, וההתעלות הזו אפשרית רק על ידי קנאה כלפי חברים. אחרת מעל מה אני אתעלה? איך ולאן אני אקפוץ מתוך האגו שלי? לא ניתן להוציא את עצמך בשׂערות מהביצה, או כפי שאמרו החכמים, "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים".

רק כשאני עובד על האיחוד, אני מוציא את הנקודה שבלב שלי מתוך האגואיזם, בכך שאני רוצה לחבר אותה עם הנקודות האחרות. אני באופן קבוע מגדיל את המאמצים, חדור בהתפעלות יותר ויותר גדולה מהקבוצה ודרכה מקבל את המאור המחזיר למוטב. האור עובר דרך מערכת רוחנית מאריך אנפין (א"א) דרך אבא ואימא (או"א) וזעיר אנפין (ז"א) אל המלכות (מ). מלכות זו השכינה, כללות כל הנשמות.

מאחר ולמטה מהפרסא, הנשמות נמצאות במצב שבור, אין שם שום אפשרות לקבל את האור, אנחנו עולים אל השכינה, אל אוסף הנשמות, המשתוקקות לאיחוד והשפעה ושם מקבלים את השפעת האור העליון. שם הוא מקום המפגש שלנו.

שאלה: האם הצעקה היא גם פעולה קבוצתית?

תשובתי: הצעקה היא תוצאה מהצטברות המאמצים המשותפים של הקבוצה. לאדם נדרשת פעולה והשפעה חיצונית כדי להשׂיג צעקה אישית. נחוץ צירוף גם של זה וגם של זה. יחד עם זה האדם מרגיש שהוא צועק מתוך שיתוף, הרי הוא לא דורש סתם משהו, אלא איחוד, הוא מתחנן לא על הצלה מצרות וצער, אלא על תכונת ההשפעה.

הצעקה שלו היא אישית, אך מכוונת לאיחוד, לקשר עם אחרים ועם הבורא. אלו הם החוקים של העולם הרוחני, המקום של הקשר מעל לאגואיזם.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם מספר "שמעתי", 01.10.2010

ידיעות קודמות בנושא:
כדי לא לצעוק במדבר
תפילת רבים