קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
ביחס לדרך הרוחנית, אין חלשים או חזקים מפני שכולנו אפסים מוחלטים. צריכים להבין מה זה אומר מערכת אינטגרלית: לאף אחד מהמרכיבים הפרטיים שלה אין חשיבות אישית, אלא כולם תלויים לגמרי בכל השאר.
שאלה: אבל כתוב, שרק הגיבורים החזקים יגיעו להיכל המלך?
תשובה: הם חזקים בכך שכל הזמן עובדים על בניית המערכת ביניהם על מנת לגלות את מקור הכוח העליון ברשת הקשרים ביניהם. הם חייבים "לצוד" את הבורא!
שאלה: איך להישאר כל הזמן בעבודה אם כל רגע באות המחשבות שמסיחות את הדעת ממנה?
תשובה: אני לא צריך לעשות חשבון עם מה שקורה לי. כי אני הרי לא מכיר את התוכנית העליונה, איך היא תטלטל אותי ואילו הפרעות היא תשלח לי כל רגע, או שלהיפך, כל מיני צורות של התקדמות. המשימה שלי היא לקבל את כל זה ולהתחזק.
אני מטפס על ההר להיכל המלך, אך פתאום מופיעים השומרים, דוחפים אותי ממנו ואני מתגלגל חזרה למטה. האם אני צריך לעשות איזה חישוב על איך שהם דחפו אותי ומדוע? אלה הם הרצונות שהתגלו כבר מהמדרגה הבאה היותר גבוהה ואני לא יכול לברר אותם. רק אחר כך נודע לי שכל זה נבע מחסדו של הבורא המטיב. ובינתיים אני פשוט מקבל את מה שיש, כלומר מצדיק כל מצב מעל הדעת, מעל השכל והלב, וסבור בכך שזה מקדם אותי בכיוון הנכון.
כך אני מתייחס להכל, עד לרגע הנוכחי. מכאן והלאה הכול תלוי בי, אמנם עד עכשיו שום דבר לא היה תלוי בי. אז איך אדע אם מעכשיו והאלה הכול תלוי בי? אם אדבק בבורא, אז אני לבד יכול לקבוע את המהירות ואופן ההתקדמות שלי, אך לא את המדרגות עצמן ולא את המצבים. המצבים תלויים באור העליון וב"רשימו" השבור שלי.
מקומי במערכת והשלבים, המצבים, המדרגות שעליי לעבור, הם כבר מתוכננים מראש. לא ברור רק אופי ההתקדמות שלי דרכם, היכולת שלי לרצות בעצמי להתקדם על מנת להשפיע לבורא, זהו הגורם העצמאי היחיד שלי. אנחנו נעצרים בכל צעד עד שיוצרים בכל מצב ובכל מדרגה את הכוונה למען הבורא על מנת לעשות לו נחת רוח.
המדרגות עצמן כבר מוגדרות מראש, אך מידת הגילוי שלהן תלויה בהכנה שלי. באיזה אופן אממש אותן ומהירות ההתקדמות שלי תלויים בעבודה שלי בקבוצה. זה קובע איך אני אקבל את המדרגה ההבאה כאשר היא תתגלה, איך אקבל את "האור המקיף", האם ארצה אותו או לא. הוא עלול להאיר ולגלות את הרצונות האגואיסטיים האיומים שלי, אך אני אקבל זאת בשמחה.
אך יתכן ההפך, שלא ארצה את הגילוי הזה, כאלה ייסורים פתאום ינחתו עליי. קל לדבר על זה, אבל כאשר מתקרבות אליך עשר הספירות המלאות ואתה מוצא את עצמך בעולם החשוך סביב כל מני בעיות וצרות, כאן כבר הכול תלוי בהכנה.
ההכנה הזאת מאפשרת לשנות את היחס שלי לבעיות ליחס הפוך לגמרי. מצד אחד, העולם פשוט נורא. וכך באמת מתגלה המדרגה הבאה, כאשר מוסיפה יותר ויותר עביות חדשה לרצון. לאחר מכן אני מגלה עולם של הטוב המושלם אם אני מבין שכל הקשיים ניתנו לי רק למטרת העלייה.
כאשר כבר עברנו איזשהו מצב קשה, אנחנו מבינים כמה זכינו וקיבלנו בזכותו, למרות שבזמנו הוא היה נראה מאוד לא נעים. אי אפשר "לעורר את השחר" אם לא מגיעים למצב שבו האור והחושך נהיים שווים. לא אכפת לי אילו מצבים יבואו: נעימים או לא נעימים, אני מסכים לעצור בחצי הדרך ולא להשיג כלום, העיקר לגרום נחת רוח לבורא, ויתכן גם לא לדעת על זה.
ואפילו זה יותר מדי! מספיק לי רק לחשוב קצת על זה שאני דואג לו. זהו ההבדל הדק בין העולם הזה והעולם הבא.
ידיעות קודמות בנושא:
מוכנות לאי ידיעה מוחלטת של המדרגה החדשה
אם אין שמחה, אין אמונה
תמונה שנארגת משני חוטים
