צדיק מרצונו

אם ההשגחה העליונה הייתה גלויה לעינינו, אז כל באי העולם היו הופכים להיות צדיקים גמורים. הם היו נאלצים לקיים את חוק ההשפעה, כלומר, היו הופכים לצדיקים מתוך הכרח, ולא מתוך בחירתם החופשית.

כך היה קורה אם הבורא היה מתגלה לנו. כולנו מחכים מתי הוא יתגלה, אבל אנחנו היינו מאבדים מייד את כל הבחירה החופשית שלנו. היינו הופכים להיות כמו בהמות, בכך שמבצעים בצורה עיוורת את כל פקודות הטבע. בדיוק כפי שהיום אנחנו נאלצים לציית לטבע האגואיסטי שלנו, באופן זהה היינו מבצעים את הפקודות של טבע ההשפעה. אם קיים חוק טבע, אז אני מקיים אותו, כמו מכונה.

לכן, אין לנו מה לצפות שהבורא יתגלה לפני שאנחנו נקבל עצמאות, כוח ה"מסך". ואז אנחנו נוכל לקבל את הגילוי שלו ב"אור חוזר", בכך שדוחים את התענוג. ועד אז, ודאי שהגילוי לא יהיה לתועלתינו, כי הוא יחייב אותנו להפוך לחיות קודש. ואילו אנחנו צריכים לעלות מעל למדרגה הזאת, כדי להפוך להיות בני אדם.

לכן הבורא מתגלה רק במידה שהאדם נשאר עצמאי. עכשיו אנחנו מנוהלים על ידי הכוונה האגואיסטית ומצייתים לאגו שלנו. אחר כך מתעוררת בנו ה"נקודה שבלב", ואנחנו מתחילים להיאבק נגד השליטה הזאת, מארגנים קבוצה שתופיע מצד הכוח החדש הזה, ה"נקודה שבלב".

המאבק יצליח במידה שאני אוכל להשפיל את החברה החיצונית, כדי לצאת מתחת לשליטתה. מאחורי האגו שלי ניצבת כל החברה, ומאחורי הניצוץ של ההשפעה, ה"נקודה שבלב", ניצבת הקבוצה הקבלית. אני צריך להעלות ולהגדיל כמה שיותר את החשיבות של הניצוץ ושל הקבוצה, ומצד שני, להנמיך ולהשפיל כמה שיותר את השפעת האגו והחברה החיצונית.

במידה שאני עושה את זה, אני מגדיל לעצמי יותר ויותר את חשיבות ההשפעה, ובהתאם למאמץ שלי האור משפיע עליי. היגיעה הזאת פועלת כמו התפילה שלי (מ"ן), שבתגובה אליה מגיע המאור המחזיר למוטב ומשנה אותי.

בסופו של דבר נבנה המבנה החדש שלי: מלמעלה יש לי "מסך ואור חוזר", שמשמש לי ככלי חדש שבו אני משפיע לבורא. ולמטה, מתחת ל"מסך", נשאר הרצון לקבל המצומצם שלי, האגו שלי.

בתנאי שעשיתי כזה "צמצום", במידה הזאת הבורא כבר יכול להתגלות.

מתוך שיעור על "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 29.11.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הבורא נסתר, אך הקבוצה מגולה
הנטל הבלתי נסבל של האהבה החלוטה
לבנות את דמות הבורא כשהוא נסתר