קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
קראתי מאמר דעה על כך שהחיים שלנו זורמים וחולפים ומאבדים את הגוונים שלהם, בכך שהופכים לשחור ולבן. ידידים – אויבים, גיבורים – מנוולים. פסיכולוגים קראו לתפיסה זו "פשטות קוגניטיבית".
התופעה הזאת מופיעה בגיל הינקות. ידוע הרי שהמורכבות של העולם נרכשת עם השנים, ביחסים עם בני אדם.
לשליטים טוב יותר כשאנשים תופסים את העולם כפשוט, מפני שיותר פשוט לנהל אותם וקל להטיל את מרותם עליהם. רבים מסכימים ומוכנים לקבל את כללי המשחק הזה.
פשטות כצורה של הגנה פסיכולוגית, עוזרת להם להתמודד עם המורכבות של העולם הסובב. העולם כפשוטו מאפשר לא רק לראות בצורה ברורה יותר את המטרה, אלא גם להשיג אותה.
פשטות קוגניטיבית היא בסיס למניפולציה (לתחבולה), שמסתכמת ביכולת להשיג את המטרות שלנו שהוצבו, תוך כדי שכנוע של אחרים שגם הם רצו את זה. התחבולות מבוססות על רעיונות, המותנים בכפיפות משותפת לאלה הדומים להם. התחבולות מכוונות לפעולות נגד שיתוף פעולה, אמון ואוטונומיה.
נוצר הצורך ביכולת לתאר לעצמנו את המצבים שלנו ושל אחרים לא רק בצורה הגיונית, אלא גם בצורה רגשית. תודעתו של הפרט צריכה לכלול את העמדה של הסובבים. גורלו של האדם, זה ניסיונות להתאחד ולדאוג לאחרים לא פחות מאשר לעצמו.
אני חושב שרק תוספת לאגו שמנהל אותנו לבדו, תוספת של הכוח השני של הטבע, כוח החיוב של חיבור ואהבה, תהפוך את העולם שלנו ואת האדם שבתוכו למאוזן על ידי שני כוחות, ואנחנו נוכל לנהל את עצמנו ואת העולם ולבנות מערכת מאוזנת של העולם. במקרה הפוך, אנחנו נופלים לתוך אגו יותר ויותר גדול, המוביל אותנו לייסורים נוראיים, שבסופם, לאחר מלחמות עולם והשמדות, אנחנו בכל זאת נכיר בנחיצות להשלים את עצמנו בכוח החיובי של אהבה ולבנות אנושות כמערכת מאוזנת. את הכוח החיובי של החיבור אנחנו יכולים לגלות רק בתהליך של סדנאות ומעגלי שיח המושתתים על חכמת החיבור.
