דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / פרצוף ע"ב הלבבי כל כך

פרצוף ע"ב הלבבי כל כך

laitman_2010-12-28_0906_us-70.jpg

האדם אינו יכול להירגע אם הוא מגיע למצב של "ביטוש אור מקיף באור פנימי". הרי הצורה החיצונית של הקשר הישיר בין התענוג לרצון, שמהם הוא לא הצליח לבנות את הפרצוף שלו, את ה"פנים" שלו, את היחס שלו לבורא, מראה לו כעת עד כמה הוא לא ביצע את מה שבעל הבית רצה ממנו.

כשהוא קיבל מעט בכוונה על מנת להשפיע, הוא בכלל לא סיפק את מטרת הבריאה. הרי מטרת הבריאה מצד בעל הבית הייתה ליהנות לו בשלמות ולמלא אותו בכל התענוג.

ומהמעט שהוא קיבל, הוא הצליח להרגיש את האהבה, את היחס של בעל הבית. הרי בזכות זה הוא הפך להיות דומה לו במקצת, כמו שכתוב: "ממעשיך הכרנוך". וכעת הוא מרגיש כמה חזקה אהבתו של בעל הבית אליו!

כלומר מופיעה בו חולשה נוספת גדולה מאוד, מכך שהוא לא ביצע את הפעולה בשלמות. הרי אם הוא לא היה נדבק בבעל הבית, הוא היה יכול להגיד: הוא נתן לי מעט, אני החזרתי לו מעט. אז כביכול שילמתי לו על כל מה שקיבלתי, ואינני רוצה לקבל יותר, מתוך שמירה על הכבוד שלי.

כמה שאני מקבל ממנו – ככה אני משלם לו, ואז אני מרגיש שאני שווה לו ויכול להתגאות בעצמי. אך אותה המחשבה של הרצון לקבל שלי לא הצליחה… הרי הבעיה היא שאני מגלה שם, בתוך אותו הפרצוף, את הדבקות בבורא, ובתוכה אני מרגיש את תכונת הבורא – את האהבה האבסולוטית, את הקשר ללא כל תנאים, את היחס הטוב לטובים ולרעים, ללא תלות במצב האדם!

לאחר הגילוי הזה שאני מגלה בתוך הפרצוף שלי, לאחר שגיליתי שהבורא מתייחס אליי ללא כל חשבונות, אינני יכול להסכים להישאר במצב שבו קיבלתי מעט מהבורא ונעצרתי, מתוך מחשבה שאני מסופק והבורא מסופק.

כעת אני מרגיש שהבורא אינו יכול להסתפק בכך. אני מגלה את אהבתו העצומה כל כך, וזה מחייב אותי להשאיר את מצבי הנוכחי ולהכיר בו כמצב כושל לחלוטין, בכל מאת האחוזים. אני צריך לתקן את אותה ה"טעות" הזאת.

הקבלה הקטנה הזאת גילתה לי כמה בעל הבית גבוה מכל החשבונות של: אתה לי – אני לך. באור הנרנח"י שירד מה"פה" ל"טבור" של הפרצוף, הנברא משיג קשר חדש עם הבורא.

ומעל הקשר החדש הזה אני מתחיל עכשיו לעבוד. וכשאני יוצא מהמצב הזה ושוב פונה לאור האין-סוף, מופיע אצלי כבר קושי נוסף: אני מתייחס לבעל הבית כשאני מבין בצורה טובה הרבה יותר את יחסו אליי. ולכן, מצד אחד אני מקבל אור קטן יותר מהקודם: אור הנפש, שיורד לבחינה ג'. וזה הרבה פחות ממה שהיה בבחינה ד'.

אך מצד שני, אני מגלה בכך תכונה עמוקה יותר: אני מגלה את אור הרוח מצד בעל הבית, כלומר את יחסו אליי באהבה מיוחדת, יותר ממה שהרגשתי בגלגלתא. היחס הזה הוא כבר לא בדרגת הדומם, אלא בדרגת הצומח. ביני לבין בעל הבית נוצרים רגשות שיכולים כבר לזוז, להתפתח.

אם מקודם היו אלו יחסים רשמיים, כשאני פשוט קיבלתי את הכול מבעל הבית, הרי שעכשיו הם הופכים ל"לבביים" יותר.

מכאן אנחנו מתחילים להבין את הסיבה לביטוש, להכאת האור על המסך, להזדככות המסך ולכל מה שמתרחש בתוך הפרצוף. צריך לחשוב על זה, להתבלבל, לברר, לדון על כך עם עצמך. ולא כדי להבין את המכניקה, אלא כי כתוצאה מהחפירות והבירורים הללו האדם מברר את רצונותיו. העבודה הזאת היא התפילה, הרי הוא רוצה להבין ולהתקרב לפעולות אלו.

[#48909]

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "פתיחה לחכמת הקבלה", 20.07.2011

ידיעות קודמות בנושא:
הדומם שהפך לצומח
ההכאה בין העולם הישן והעולם החדש שבתוכי
תבשיל שכל הזמן רותח…

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest