ההכאה בין העולם הישן והעולם החדש שבתוכי

בראש של כל מדרגה מתבצעת הכאה בין האור והמסך, כלומר בין הכוונה על מנת להשפיע ובין התענוג שמורגש בצורה ישירה ברצון לקבל. התענוג הישיר, זה כביכול כמו שאני מרגיש משהו טעים בפה, כשהטעם הזה והרצון שלי מחוברים ישירות זה לזה.

ועכשיו אני חייב לתת מכה, כלומר להכניס חישוב חדש, לחצוץ ביניהם: בין התענוג והרצון שנמצאים בתוכי יחד. אני חייב לעמוד ביניהם ולתת להם צורת קשר חדשה, כי אני הרי רוצה לבנות משניהם את הבורא, כדי שהם יתייחסו זה לזה בהשפעה!

זה נקרא הכאה, מפני שאני יוצא נגד היחס הישיר בין התענוגים והרצונות. בזכות זה אני בונה את ראש הפרצוף.

ה"פנים" של הפרצוף הן צורת ההשפעה שלו, שאותה הוא בונה מהיחס החדש שהוא רוצה ליצור בין התענוג והרצון. ובכך הוא בונה את צורת הפרצוף.

כלומר צורת הפרצוף נבנית על בסיס היחס החדש בין התענוג והרצון. ולאחר מכן הפרצוף אינו רוצה לקבל אליו את כל שאר החלקים של התענוגים והרצונות, שלא הצליחו לקבל את צורת ההשפעה, את צורתו של הבורא. ואז נשאר לו עודף של רצונות ועודף של אורות, שנמצאים מחוץ לחשבון שלו.

ואז נוצרת הכאה בין הצורה הישירה הזאת שנשארה, באותו הפרצוף הכביכול נפרד, שבו הרצון והתענוג קשורים ישירות, לבין פרצוף הקדושה החדש שנבנה, שבו קיים קשר נכון בין התענוג והרצון, שיוצרים את ה"פנים".

והאדם מרגיש את ההכאה בין שתי הצורות האלה: בין הצורה של לקבל הכול למען עצמו, כפי שהבורא מנסה לשכנע אותו, ובין אותה צורת השפעה חדשה, שאותה הוא יצר עכשיו. הזיווג דהכאה של שתי הצורות האלה נקרא "ביטוש האור המקיף באור הפנימי".

[#48914]

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "פתיחה לחכמת הקבלה", 20.07.2011

ידיעות קודמות בנושא:
פרצוף ע"ב הלבבי כל כך
תבשיל שכל הזמן רותח…
מכה בתענוגים