פינג פונג וירטואלי

שאלה: מחקרים מראים, שצעירים בישראל מבזבזים זמן על האינטרנט עד ארבע שעות ביום, ולפי המדדים האלה ישראל תופסת את אחד המקומות הראשונים בעולם. במה המרחב הווירטואלי מושך כל כך חזק?

תשובתי: הסיבה העיקרית של כל שינוי שמתרחש בחברה, היא הרצון הפנימי שלנו. בהתחלה הוא מוצא תענוג מהתרוצצות באינטרנט וברשתות החברתיות, ואחר כך מתחיל להפריד בין דברים בעלי ערך לדברים לא נחוצים.

אותו הדבר גם עם הטלוויזיה. כאשר היו שני ערוצים, כולם צפו רק בהם. היום הופיעו מאות תוכניות, אבל מעטים מקדישים להן זמן. אבל עכשיו, אנשים יושבים שעות באינטרנט. אני בטוח שגם זה יחלוף. בעוד כמה שנים הנוער החדש לא יראה בהעברת זמן כזו שום דבר מושך.

בסופו של דבר, לשם מה הם מתקשרים שעות באינטרנט? עבור כמה "סמיילים"? לא. את הנוער מושכת ההרגשה של קשר קבוע, כמו בפינג פונג. בוא נחשוב כיצד לנצל בצורה נכונה את הרצון הזה כדי להביא אותם לתקשורת חדשה, פנימית יותר.

לשם כך צריך לפתח תוכניות חדשות וליצור כאלה שדות באינטרנט, שבהם הצעירים יהיו מקושרים רגשית ביניהם. וזה צריך להיות לא רק בעולם הווירטואלי, אלא גם בפיזי. לארגן כל מיני פסטיבלים שייערכו במקומות שבהם אנשים יכולים לתקשר ביניהם בחופשיות. "שולחנות עגולים", דיונים, הופעות, כל הזמן ליצור עבור אנשים תנאים לחיבור ואיחוד, למלא את הזמן והמרחב.

שאלה: מצד אחד, הנוער נמצא ברשתות החברתיות. מצד שני, מאוד קשה להם לתקשר ביניהם.

תשובתי: נכון. אמצעי התקשורת מרחיקים בין בני אדם. קל לי יותר לדבר בטלפון, מאשר "בארבע עיניים". אני מרגיש את עצמי בטוח מאחורי המסך המפריד. כתוצאה מזה, התהום ביני לבין העולם החיצוני הולכת וגדלה. אבל אין רע בלי טוב: ההכרה והגילוי של הרע צריכים להתרחש. ואני מאוד מקווה שזה יתרחש במהרה.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 141, 12.02.2013

ידיעות קודמות בנושא:
דור האינטרנט: הנוער מעדיף את החיים הווירטואליים
הקשר הווירטואלי קרוב יותר לקשר הרוחני
הרשת שתפסה אחד מכל 12 אנשים