פדיון הבן

"כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה' באדם ובבהמה יהיה לך אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה: ופדויו מבן חדש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקדש עשרים גרה הוא" (קרח, י"ח, ט"ו-ט"ז).

כל דבר ראשון שייך לדרגה העליונה, לכוהן. כוהן זו מדרגה עליונה שנועדה לעבוד רק בכוונה על מנת להשפיע. ולכן אדם שבבעלותו בקר ואדמה, צריך לתת את הבכור מהבהמה והיבול הראשון לכוהן. אם לאדם נולד בן בכור, הוא חייב לפדות אותו מהכוהן.

בימינו כמעט ולא שומרים תנאי זה, מפני שלא יודעים בוודאות מיהו כוהן ומי לא. אין בית מקדש, אין קדושת הארץ, אנחנו לא נמצאים במצב של "ואהבת לרעך כמוך", לכן החוקים האלה למעשה לא קיימים. אך ישנם אנשים, שבכל מקרה מקיימים את התנאי הזה. למשל, כשהייתי כבר בן שלושים, פדיתי את עצמי מכוהן. נאמר שאדם שההורים לא פדו אותו, צריך במידת האפשר לעשות זאת בעצמו. הוא קונה לפי משקל חמש מטבעות כסף גדולות, ומעביר אותן לכוהן, כך הוא פודה את עצמו מהכוהן.

בעבודה הרוחנית תהליך זה מפורש על דרך, שהאדם משאיר את החלק העליון של הנשמה שלו, שהיא תעבוד רק בכוונה על מנת להשפיע. לכן הוא נותן לכוהן את הכוחות שלו שהרוויח בעצמו, כדי לקבל מהכוהן אפשרות לרכוש את הרצונות והתכונות של ההשפעה שלו. זה נקרא "התקדשות". אתה נותן לכוהן כסף = הכוח הגשמי שלך, ומקבל ממנו את הכוח הרוחני.

שאלה: למה צריך לפדות דווקא את הבכורים?

תשובתי: העניין הוא, שפדיון בכור זה גילוי מדרגה, וכל השאר זה כבר התפתחויות של אותה המדרגה. כשאתה נכנס למדרגה "לקבל על מנת להשפיע", אתה כביכול מגלה אותה. ואחר כך באות רק השלמות שלה: ההישגים המשניים והאחרים שלך. כלומר, לאחר הבכור שנולד לך, מתממשת רק תוספת אליו. העיקר הוא הבכור, לכן גם הירושה עוברת אליו.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 3.6.2015

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest