ערבות זה אור

שאלה: האם המאור המחזיר למוטב הוא המצפֵן שלנו בקבוצה? או שהמצפן זה החיבור שלנו?

תשובתי: החיבור אינו יכול להיות מצפן, כי עדיין לא השׂגתי אותו. המצפן מראה לי על הנקודה שבה אינני נמצא. הנקודה הזאת זה האיחוד בינינו שאותו אני צריך להשׂיג.

לכן, כל מה שאני עכשיו עושה, משקיע מאמצים בסביבה, בקבוצה, מתפעל מהחברים שלי, מקבל מהם את חשיבות המטרה ומכיר באפסיות שלי, כל זה רק כדי לקרוא עכשיו בספר הזוהר עם הרגשה והבנה שהוא מתאר לנו מצבים רוחניים גבוהים ואמיתיים שאני רוצה להרגיש ולהשׂיג.

נאסר עלינו לשכוח שהאור זו תופעה בתוך הרצון (הכלי), צורת הרצון. אנחנו לומדים, מרגישים ודנים רק על החומר והצורה המלובשת בחומר. החומר זה הרצון הכללי שלנו ליהנות שאנחנו רוצים לחבר לאחד ולשוות לו צורת קשר בינינו הנקראת "ערבות". הערבות בפני עצמה, אם היא תתממש, היא תהפוך לאור. הרי מדובר רק על צורה האופיינית לרצון (לכלי). לא ידוע לי מה זה חשמל בפני עצמו, מה זה אור, אני רק יודע אילו תופעות מתרחשות ממנו בחומר.

לכן, אני משתוקק רק לצורה המלובשת בחומר. הצורה הזאת זה הבורא (בוא וראה, תבוא ותראה), אור הפועל בגילויים השונים שלו, בצורה של אור מקיף או אור פנימי, "נקודות" או "טעמים" וכולי.

בסיכומו של דבר, אני חייב לשכנע את עצמי טוב טוב שאין שום דבר חוץ מהרצונות שלנו, המחוברים בצורה נכונה, וזה נקרא "אור".

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 21.10.2010

ידיעות קודמות בנושא:
בינתיים פועל עלינו האור …
ערבות מביאה אור
כאשר מתרחש הקשר עם האור

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest