קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אין עוד מלבדו זה תמיד דרך הסביבה
* "אין עוד מלבדו" זה תמיד דרך הסביבה, וללא הסביבה זו סתם בובה, פסל שאתה מצייר לעצמך. אין עוד מלבדו זה הכוח שממלא את מערכת הקשר בינינו ובמקום אחר הוא לא קיים. הבורא – בוא וראה, בוא ברשת המתוקנת בינינו – שם מגלים את אורות הנרנח"י ואת הרשת המתוקנת שלהם, שזה הבורא. ואת אותו הכוח שממלא את היחסים בינינו אתה מגלה כטוב ומיטיב.
* מדידה נכונה יכולה להיות רק כלפי איזשהו סטנדרט, כלפי הקבוצה, החברה. לכן עליי להשתדל להתכלל עם הרוח הכללית שבקבוצה, למצוא אותה, וכלפיה לבדוק – איך אני מפענח את הרע או את הטוב.
חסרה נחיצות לחיבור
* כדי שיהיה גילוי צריך להיות כלי שלם לגילוי – שמשתדלים לגלות את תכונת ההשפעה בינינו ושהיא תשלוט בינינו פחות או יותר, במצב די מיוצב, וצריכים לרצות שזה יקרה. כרגע אין מספיק לחץ, נחיצות לזה! המאמץ לחיבור נשכח כל הזמן. חייבים להבליט אותו.
צער השכינה
* מצד אחד האנושות סובלת, ומהצד השני, הבורא סובל מזה שהאנושות סובלת. "צער השכינה" הוא הסבל של העליון מלראות את התחתון בפיגור ובחוסר התקדמות.
* "צער השכינה" כלפיי, זה שאני נמצא בכלל, ומרגיש את הצער שלו מחוסר גילוי הבורא, שאני הגורם לזה וכולם צדיקים גמורים.
בירור המצבים
* בירור מצב: יש מי שמרגיש את המצב ויש מי שדן את המצב; המצב שאתה נמצא בו לא תלוי בך. אתה צריך לסדר בדיוק את ההרגשה שלך ואת היחס שלך למצב האמיתי: מאיפה המצב ולאיזו מטרה הוא מגיע, מי מייצב אותי במצב הזה. וזה נקרא בירור. אם אתה מסדר את עצמך בצורה כזאת, אז אתה מגיע לבקשה, לפנייה, לכל האמצעים – קבוצה, ספרים, הכוח העליון – כדי לתקן את היחס שלך בלבד.
* דרך הקבוצה עליי לדרוש את המאור המחזיר למוטב, ולהשתדל שהמאור ייתן לי בירורים כאלה, שמתוכם אוכל להרגיש במצב הפוך – שאני מצדיק את הבורא אפילו ממצב רע, ואחר כך אני משתדל לעלות עם כל אותן הכוונות למצב שבו אני מרגיש טוב, כי בזה אני נמצא בהשתוות הצורה עם הבורא, כי מטרתו היא להיטיב לנבראיו, ובזה אני מסיים את הבירור בכל מצב ומצב.
אדם בעולם אינטגרלי
* עד היום התאמנו את עצמנו לטבע בצורה אינסטינקטיבית, ועכשיו הגיע הזמן להתאים את עצמנו לטבע בצורה הכרתית. ולזה אפשר להגיע רק על ידי חינוך והסברה.
הכנה לשיעור
* אין ספק שאם אנחנו נמצאים בקריאת ולימוד הזוהר, האור משפיע עלינו. השאלה היא: כשאנחנו נמצאים ליד ספר כזה, איך אנחנו משתמשים בו? האם אנחנו רדומים או ערים, זורמים עם מה שיש או רוצים משהו? הזוהר פועל כסם החיים או כסם המוות, ומאיץ לך את ההתקדמות לטובה או לרעה. האופן שבו הוא פועל תלוי בכם!
* "המקום" הוא יתר חיבור, והוא לא תלוי במרחק, אלא באיכות יתר של החיבור שלכם. ככל שמצטופפים, ככל שכל אחד נכלל באחרים ומפסיק לזהות את עצמו, זה נקרא שעולים – עולים באיכות החיבור. עכשיו אין מקום כי אין חיבור. לפחות כשרוצים לעשות חיבור, אז יש מ"ן לאותו המקום, חיסרון לאותו המקום, ואז האור פועל, מלחים, מדביק, מקשר אתכם יחד. הכול זה בהתחברות יחד.
מתוך שיעור הקבלה היומי, 22.01.2012
