קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
קבוצה
* צריכה להיות הבנה ותמיכה הדדית, בידיעה שאנו עובדים על החיסרון ולא על המילוי. אין לאדם לאן לרוץ כי הכול תלוי רק ברצון שבלב, והתפילה היא מה שיש בליבו בכל רגע ורגע. ועל ידי בירור התפילה – מה אנחנו רוצים ומה כדאי לרצות, וכשאני בודק מה הלב שלי מרגיש – שאני לא בעל הבית עליו, ואני צריך לבנות כאן שומרים ושוטרים לבדיקות – מערכת שתשפיע על הלב שלי, שבו שולטים רק החברים, הסביבה – אם אני מייצב אותה, אז הם יכולים לשלוט על הלב שלי, ואני בעצמי לא יכול לעשות זאת. זאת הבחירה החופשית היחידה שלנו, שבה אנחנו מייצבים את עצמנו.
* התפילה צריכה להיות במאה אחוז לאור, להשפעה. ולכן אם אני מתחבר לסביבה ודורש מהם להביא ללב שלי חשיבות בלהשפיע, אז הם מייצבים את הלב שלי בצורה הנכונה. ומתוך זה אני ממלא את "חצי השקל" שלי – מסיים את העבודה שלי, שהיא לא על המילוי ולא על הלב אלא על הסביבה – שאני מכוון אותה להשפיע על הלב שלי כדי שיתעורר בו חיסרון לאהבת הזולת. ועל ידי התהליך הזה שאני עובר, אני מגיע למחצית השנייה.
* הערבות היא בכך שאנחנו תומכים זה בזה ורוצים שבכולנו יהיה חיסרון אחד. אם זה חיסרון שמגיע מתכונת הערבות שבינינו, אז המילוי שלו הוא תכונת ההשפעה ההדדית בינינו. הערבות חייבת להיות שווה וקשורה לכולם, ולכן לא יכול להיות שיהיה בה איזשהו חיסרון מחוץ להשפעה. האחד נובע מהשני.
* זה שאנחנו רואים את המציאות בחיצוניות ולא בפנימיות, דווקא עוזר לנו לרכוש את התפיסה הרוחנית – כי זה דורש מאיתנו מאמץ לחדור לפנימיות התמונה. אם תשתדל לחדור לפנימיות החברים ותגיע אליה, תתחיל גם לראות את הפנימיות של כל העולם. ההבדל בין הפנימיות והחיצוניות מראה לנו עד כמה עדיין לא נדבקנו בסביבה. וברגע הראשון שהאדם נדבק בסביבה נגמר הבלבול הזה.
בעולם אינטגרלי
חשיבות ההפצה
* התוצאה החיובית מההפצה היא בטוחה – זה נרשם, מה שלא תעשה. הפצה זה במאה אחוז השפעה. ואם אתה לא נמצא עדיין בהכרת הרוחניות, אולי זה לטובתך – כך אתה עבד נאמן, שלא מקבל כלום מהאדון שלך אלא רק מבצע את פקודותיו. אולי אם תסכים עם זה בלב ונפש ולא תרצה שום דבר – אז תתחיל לקבל.
* הגיבוש הפנימי יכול להיות רק בתנאי שעובדים כלפי חוץ וכמה שפחות מסתכלים זה על זה, כמו הורים שפועלים יחד כלפי תינוק. משפחה היא גוף שבו כולם מרוכזים לשם פיתרון בעיה משותפת, ולכן אנחנו צריכים לדאוג להפצה בצורה מאסיבית. העולם הגלובלי, המצב הכללי, דורש זאת מאיתנו. כל היישום של הקבוצה צריך להיות בחוץ.
הקשר הכלכלי
*הקשר הכלכלי הנוכחי בינינו לא תואם אפילו לקשר בין הרצונות שצריך להיות בצורה האגואיסטית האמיתית.
* היום אתה יכול להתקיים רק אם אתה קושר את הכסף עם הדבר האמיתי – אם אתה קושר את יגיעת האדם עם משהו בעל ערך, ולא סתם ניירות שמדפיס כל אחד שבא לו. ליגיעה שהאדם משקיע יש ערך כלפי הטבע, ולא כלפי האגו של מישהו שיכול להדפיס לך סתם ניירות.
צדק חברתי?
* בסופו של דבר הצדק חייב להיות שלכולם תהיה רמת חיים אחת – שכל אחד מקבל מה שהוא צריך כדי לחיות בכבוד. זאת הדאגה הראשונה.
חינוך אינטגרלי
* כל אחד נשאר במה שהוא, רק מעל זה אנחנו מתקשרים יחד. על ידי החינוך האינטגרלי נשלים כל אחד לאותה רמה, כך ששום דבר באחד לא יהיה שונה מהשני. על ידי זה שכולם נכנסים למערכת וכל אחד נכלל מכל המערכת, כל אחד נעשה שווה לשני, ולכן לא צריך להילחם עם אף אחד. רק בעד, ולא נגד.
מחאה לשם חיבור
* בימינו, אם האנשים לא סובלים ממש מרעב, מדברים הכרחיים במיוחד, אז הם יוצאים למחאות לא בגלל שהם צריכים להשיג משהו, אלא כדי להשיג חיבור ביניהם. זה מה שמתגלה בדור הזה, למרות שזה עדיין לא מתגלה לו.
הכנה לשיעור
* בזמן הלימוד אנחנו צריכים לא לשכוח על הכוונות שלנו, כי בלי זה הקריאה לא תשפיע עלינו. אנחנו רוצים תועלת – שהטקסט יביא לנו כוח חדש שישנה אותנו. ובתנאי שאנחנו מסדרים את הסביבה וגמרנו את המחצית שלנו, אז בלב שלנו ישנו החיסרון הנכון לתכונת ההשפעה שתתמלא. ואז זה זמן המילוי.
* רצוי לא לחלק את הדבר לחלקים – אין הבדל בין פרט וכלל. צריכים להגיע למצב שאין לי כוונות שהן לא אותן כוונות כמו הסביבה – חייבים להיות כאחד.
מתוך שיעור הקבלה היומי, 05.01.2012
