קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
קבוצה
* האדם חושב שבעבודה הרוחנית, במאמצים החיצוניים והפנימיים שלו, הוא יוכל לעשות פעולות רוחניות. אך העבודה היא דווקא הפוכה – לדרוש את המעשה מלמעלה, את עבודת ה' – זו נקראת דרישה. שבסך הכול, על כל צעד ושעל אנחנו צריכים להיות בדרישה, בבקשה, בתפילה – שהאור העליון יבצע את הפעולה, שחוץ מזה שום דבר לא עובד. עד שהאדם מרגיש זאת עוברות הרבה שנים; זה מתגלה בתוכו בצורה אינסטינקטיבית – ביחס לעצמו ולעולם שהוא רוצה לפתוח – שכאן חייבת להיות כל הזמן עבודת הבורא, האור העליון, שישפיע עליו ויבצע בו שינויים, ויכוון אותו להתייחס אחרת למציאות. ובהתאם לזה המציאות תיפתח לו, וכתוצאה מזה הוא ירגיש ויבין את פעולות האור. ואז האור יביא אותו לכל מיני מצבים, שמתוכם הוא יראה את היחסים בינו ובין מקור האור.
* עלינו להגיע למצב שבו אנחנו תמיד נמצאים בציפייה שהאור ישפיע עלינו, וזה בעצם העיקר – כל הזמן להיות בתשוקה, כשאני כל הזמן מחכה, מצפה, מוכן ופתוח לזה. וחוץ מזה אין לי יותר – העבודה הזאת היא עיקר העבודה. אם בני אדם מתאספים ונמצאים בתקווה כזאת לשינויים על ידי המאור, אז הם יכולים לעורר בליבם זה את זה, ולהתחבר בבקשה, ואז הדרישה שלהם מגיעה באמת לאותה התכונה שהאור עונה עליה. שהם רוצים לפתוח את עצמם לא לעצמם, אלא שדרכם האור ישפיע על האחרים – לאלה שלא יודעים לבקש מעצמם, שגם נמצאים בתסכולים ומצפים לשינויים, אך לא יודעים לדבר בשפת האור, והאור מעורר אותם דווקא בצורה כזאת כדי שהם יהיו "עפר לרגלי הצדיקים", והצדיקים ידרשו את האור עבור אותם "השוכבים בעפר".
* "פרישות" היא כוונה, איך אני מפנה את עצמי מכל הדאגות חוץ מדאגה אחת. פרישות פנימית מכל ההתעניינות האחרת – למה הלב שלי מכוון. ואז אתה מרגיש שהחולשה שלך היא בגלל שחסרה לך תמיכה מהחברים, שהם חלקים שלך, ואתה זקוק לחלקים הללו – שבלעדיהם אתה לא יכול לייצב את הכוונה, ואתה זקוק להשלים את הכוונה לאותם החלקים, החברים, שיצטרפו. לכן תפילת הרבים היא הבקשה.
* אם אני עדיין לא מסוגל ולא רוצה לתקן את עצמי כדי להשפיע לזולת, זה נקרא "תפילה לפני תפילה". אם אני לא רוצה להגיע ל"לשמה", ומבין שאני לא רוצה בזה כי זה הטבע שלי – גם על זה פועל המאור המחזיר למוטב שסידרו לנו בעלי התלמוד, כי סידרו לך שזה לא יגרום לך נזק אם אתה יודע שכוונה לעצמך זה רע. ואז המאור כבר משפיע לי טוב, ובמידה שאני שונא את הרע הזה, המאור הולך ומתקן.
הפצה
* אין לנו תפקיד אחר מלבד תיקון העולם – אתה משפיע לבורא בכך שאתה מגלה אותו לנבראים.
* היום אנחנו מגיעים למצב שבלי בקשה נכונה לא נגיע לכלום. לא נצליח בשום דבר אם לא נבקש ממנו, ונבקש ממנו נכון – לקבל רק כדי לחלק לכולם. שיהיה לך תענוג מזה שאתה מחלק לכולם, ובהדרגה תגיע למצב שלעצמך אתה לא צריך כלום ותתחיל ליהנות רק מהשפעה.
* האדם הוא הגבוה מכל הטבע והכוח שלו הוא ההרסני ביותר; במציאות פועלים מגוון של כוחות – מכוחות גסים פיזיים, דרך כוחות נסתרים יותר כמו קרינה, ועד כוחות שבהם אין לנו כל תפיסה – כוח המחשבה והרצון של האדם, שהם הכוחות החזקים ביותר בטבע. ובאמצעותם אנחנו הורסים את כל הטבע בכל הרמות – מדרגת האדם ועד רמת הדומם, כי באיכות שלנו אנחנו יכולים לבטל את כל רמות הקיום תחתנו. אם הגורם לכל הבעיות בעולם הוא בעיית המחשבה, עלינו לתקן את המחשבה. מחשבת האדם היא כוח הרסני ולכן הוא הורס את כל המציאות, ולכן אנחנו גורמים את הרע לכולנו ולכל חלקי הטבע. ויש רק כוח אחד שיכול לפתור את הבעיה – כוח הטוב בינינו.
* כשאנחנו מגיעים לרבים אנו צריכים ללכת לפי מה שהם מסוגלים, אבל למקום שאנחנו מובילים אותם. זו הצורה הנכונה של הקשר של גלגלתא עיניים ואח"פ: ככל שהאח"פ מסוגל לסבול ולהצטרף לגלגלתא עיניים, כך גלגלתא עיניים יכולה להשפיע לאח"פ את הדבקות אליה ולקרב אותו לעצמה. זה נקרא "חנוך לנער על פי דרכו" – על פי מה שהוא מסוגל לקדם אותו בדרך.
הכנה לשיעור
* כשאנחנו ניגשים ללימוד הזוהר, אנחנו חייבים להשתדל, בכל האמצעים, בעיקר במחשבה, לברר לעצמנו שעכשיו אנחנו נכנסים לחדר שבו תבקש ותקבל, אבל בתנאי שהבקשה שלך היא נכונה. רצוי שהאדם ירגיש שנותנים לו הזדמנות להיכנס ולהגיד משפט אחד, ואם הוא לא מצליח לעורר בזה את מי שנמצא שם בחדר ובו תלוי כל הגורל שלו, הוא מפסיד ולא מקבל יותר הזדמנות. אם האדם נמצא בהרגשה כזאת, אפילו אם הוא מקבל הזדמנויות נוספות – זה איכשהו יכול לעזור לו.
* אנו חייבים לייצב ציור כזה, ובזמן הקריאה כל הזמן להיות בריכוז כזה של תפילה, הכנעה, תחינה, כדי שאפילו אם אנחנו לא מגיעים לבקשה אמיתית, אנחנו בכל זאת מקווים שהבקשה שלנו תקבל את הצורה הנכונה.
