קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
* בלי פעולה שתבוא ממך לא יקרה כלום. כמו בחיים הגשמיים, גם בחיים הרוחניים אתה חייב לתת יגיעה כדי להרוויח למחייתך הרוחנית.
* האדם צריך להימצא כל הזמן תחת לחץ חברתי, שירגיש עד כמה חסרים לו החסרונות הנכונים, ועליו לדרוש מעצמו תוכנית עבודה: מה אני משיג, מה השגתי, איך הבנתי נכון יותר מה חסר לי, איך אני נמצא בנכונות לסבול – כי חיסרון זה סבל, איך אני שמח ממה שחסר לי. לזה צריכים לחץ חברתי – כל אחד על כל אחד, ובסך הכול, כשמצטבר החיסרון הזה, מגיע גילוי.
* אין יותר מצד הנברא, אלא חיסרון להשפיע לבורא. ואם זה נמצא בצורה נכונה – שיש שם את שבח הבורא, שאני רוצה להשפיע לו, בנטייה לאהבה לחיבור, ובתסכול ותשוקה להגיע להשפעה – כלפי הבורא אין דבר גבוה מזה, ומהתשוקות שלנו אליו אנחנו מביאים לו את התענוג. ולכן את המילוי שמגיע ממנו אלינו אנחנו מקבלים כשכר, כי בזה אנחנו יכולים להגדיל את התשוקה, את הביטוי של האהבה שלנו בנטייה אליו פי שניים.
* לא חסר דבר מלבד חיסרון; אני צריך להיות מרוצה מהחיסרון, אני נהנה מזה שאני נמצא בתשוקה למי שאני אוהב ואני לא צריך אפילו יותר מזה, כי זה נותן לי את ההרגשה, את ההבנה, את גודל הנטייה שלי אליו. לכן ברגע שמגיע לי חיבור, אני דואג שהוא לא יכבה לי את החיסרון, אלא שהוא יתחבר לחיסרון הקודם ויבנה לי חיסרון כפול חדש. זהו הפיתרון לנצחיות שבדבר – שגם המילוי הופך לתשוקה נוספת, כי אם החיסרון נעלם, זה מוות. לכן הנטייה הקבועה להיות בחוסר, בתשוקה, נותנת לי את הרגשת הנצחיות, השלמות.
* עלינו להתחיל להתרגל לכיוון אחר – לכבד את החיסרון ולא את המילוי, ולחיות בחיסרון, שזה המילוי. מכאן נתחיל להבין שמסך ואור חוזר הם המילוי לחיסרון ולא אור החכמה עצמו. אם נתחיל להתרגל לכיוון הזה ונשתדל להבין מהי המטרה בכל רגע – שאת החסרונות אנו צריכים לרכז ולחבר, ודרך החסרונות שלנו אנחנו מתחברים בינינו ומתחברים לבורא – המילוי שאני נותן לו הוא החיסרון, וחוץ מזה אין מה לתת לו. והחיסרון הוא לא למילוי עצמו, אלא לבניית החיסרון מצידנו.
* כל האור הגדול שמגיע בכל המערכת, מגיע מתוך שאנחנו מפעילים את התשוקה שלנו לבורא, מתוך כך שאנחנו מכבדים אותו, מתוך אהבה אליו. מתוך זה אנחנו מגדילים את הניצוץ הקטן לאין-סוף, לנרנח"י, ולכן אנחנו צריכים לראות את הכלי הזה, את החיסרון, כדבר העיקרי.
* אנחנו צריכים תפילת רבים, כי אם אנחנו לא מכוונים את עצמנו להשפעה, אנחנו לא מקבלים את המאור המחזיר למוטב. לכן ישנה שבירת הכלים – כדי שתהיה לך תבנית שאיתה תצטרך להתחבר יחד, וכתוצאה מכך תקבל את המאור.
* לא טוב להיות אפילו רגע אחד בתוך ביקורת והרגשה רעה: "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו". אלא בכל רגע שמתעוררים בירורים, עלינו להעביר אותם מייד לטוב ולא לחשוב על שום דבר רע.
עקרונות לקיום בעולם האינטגרלי
* בימינו אני תלוי באחרים בהכרח, עד כדי כך שהם נכנסים למוח ולבית שלי. הגענו למצב שהאחרים קובעים לי הכול. היום כולנו קשורים באזיקים זה לזה, ויוצא שכל הכוחות הדוחים והמושכים בכל אחד ואחד קשורים זה לזה. ואם קודם לכן הייתי יכול להסתדר לבדי, היום אני לא מסוגל – אם אני תלוי כל כך באחרים, זאת כבר בעיה. לכן חייבת להיות כאן שיטה אחרת של קיום – בשקט, בנוח – להגיע לחיבור אחר, לחיבור חדש בין כולם.
* העובדה שכולנו קשורים מציבה את העולם בפני שתי אפשרויות קיצוניות – או להתחבר, או ללכת למלחמה.
* שינוי איכות הקשר בין בני האדם הוא היסוד לשינוי כל הדברים שקורים באנושות. על ידי הסביבה, כגורם לשינוי האדם, אנחנו יכולים לשנות במשהו את האדם, כך שהוא יתאים את עצמו למערכת הקשר שקיימת כבר. אנחנו לא מצפים מהאדם להיות מלאך, אלא עליו להגיע לכך מאין ברירה – שאני חייב להיות מחובר עם כולם, גם מבפנים – במחשבות וברצונות – כי אני תלוי בהם. וכל הבעיה שלנו היא בעיית האגו – בכל הרמות, ולכן אנחנו צריכים להמתיק אותו, עד שנרגיש שאנחנו תלויים זה בזה ואז לא נוכל לרמות זה את זה. כל זה תלוי בחינוך.
* אם כולנו קשורים ויש לנו בית אחד – נעשה שלום בית. זו לא אוטופיה, היום זו הכרחיות.
מתוך שיעור הקבלה היומי, 01.01.2012
