על תוצאות הכנס

התייחסותי: הכנס העולמי שהסתיים לא מזמן זוהי בחינה רצינית מאוד, אבל היא חלפה. למרבה הצער איננו מרגישים עדיין כאב מכך שאנחנו לא נכללים באחר. אין לי כאב שאינני חי בלב של הזולת, אין לי הרגשה שאני רוצה להתנתק מעצמי ולהימצא בתוכו, אבל לא מצליח וכואב לי. אני לא מרגיש שזה עד כדי כך לוחץ עליי ומדאיג אותי ועל כך אני מבקש וצועק. אבל אנחנו מתקרבים לזה.

אף על פי כן, זו הייתה השקעה רצינית מאוד בתנועה לעבר המטרה. אינני יודע כיצד לספור, מפני שאנחנו נעים בדרך שטרם יושמה, אין דוגמאות לכך, אך אני סבור שעוד שניים שלושה כנסים כאלה, אם אנשים יחזיקו מעמד, אם הם יעמיקו בצורך להיות בתוך האחר, אז הכול ייפתר. זהו הרעיון של הכנסים הבאים ואי אפשר לסגת ממנו, אני חייב לחיות בליבו של החבר, בפנים, שם  אני לא קיים, אני שם בכל נימי נשמתי.

שאלה: האם השאלות והסדנאות כעת יהיו רק בכיוון זה?

תשובתי: רק כדי להיות "כאיש אחד בלב אחד", זהו התנאי שבלעדיו אין מעבר לרוחניות. העניין הוא לא בבורא, אלא בליבו של החבר. זה כבר הורגש עכשיו, כבר הייתה גישה לזה, ולמרות שעדיין לא הייתה דרישה נמרצת, תקיפה והצטברות של כאב, זה יקרה.

כעת  נעבוד על כך בצורה שיטתית, נערוך שורה של כנסים באמריקה וברוסיה ואז שוב בישראל. לאדם צריך להיות כאב מזה שהוא לא נמצא בליבו של החבר. הוא משתוקק לזה ולא יכול, משהו אוחז בו, אבל הוא מאוד רוצה להיות בתוך ליבו. הוא רוצה לעבוד עם הרצונות שלו כמו מלכות, ואילו תשע הרצונות שלפניו אלה הרצונות של החברים שלו, ההשתוקקות שלהם לבורא ולא שלו. הכוחות הם שלו, ואילו ההשתוקקות היא של החברים.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "חדשות עם מיכאל לייטמן", 7.3.2016