עיבוד הרצון

שאלה: באיזה שלב אני מתחיל לעשות נחת רוח לבורא?

תשובתי: בשלב של בגרות רוחנית ("י"ג שנה"), כשכבר יש לי כלים דקבלה המוכנים לתיקון שבתוכם אני יכול לקבל אור עם כוונה בעל מנת להשפיע. במידה שאני מקבל, אני בפועל גורם נחת רוח לבורא.

ועד אז יש רק הכנה, מצב של "קטנות" שבו עדיין לא דורשים מאיתנו דברים "בוגרים" ומתייחסים אלינו בסלחנות. אנחנו דורשים מהילד בשביל מטרות חינוכיות ולא מפני שהוא חייב. הוא לא חייב לעמוד בכל הדרישות.

שאלה: כמה שנים דרושות כדי להגיע לבגרות?

תשובתי: אין זמן ברוחניות. "י"ג שנה" זו מדרגה, ואנחנו מאוד משתוקקים אליה, מאוד רוצים להיכנס למצב של "עיבור", להיכנס למערכת העליונה ולהרגיש אותה כרחם.

"רחם" הוא סביבה ידידותית, סביבה שבה החברים שלי חושבים רק איך אפשר לעזור לי ולמורה שמכוון אותנו להגיע למטרה. אני נדבק אליהם ודרכם כמו דרך חבל הטבור אני מקבל "הזנה" שאלה ה"אורות" שמשפיעים עליי. הסביבה הזאת בשבילי היא רחם, משהו עגול, שלם, ספירה כדורית שבה אני נמצא. וגם אני דומה לספירה, אני לא עושה שום הגבלה, אלא כל הזמן רק מצמצם את עצמי כדי להידבק, ולא יותר מזה.

אני מעריך את השלמות של הסביבה החיצונית, החברים והמורה, והם מקרינים, מעתיקים עליי את התכונות הנכונות. ואז "חתיכת הבשר" שלי, הרצון שלי מתחיל לקבל צורת האדם. אני מקבל הטבעה מהסביבה, לא מאותה הסביבה שנראית לי היום, אלא מסביבה אחרת, אמיתית, שאני מעריך אותה יותר ויותר.

כך אני מתפתח כעובר, נדבק כל הזמן לסביבה, אף על פי ששולחים לי כל הזמן הפרעות שונות, טענות כלפי קבוצה שלמה או כלפי כל אחד מהחברים. אני מקבל את כל זה ב"אמונה מעל הדעת" וממשיך לעבוד לא כלפי הבורא אלא דווקא כלפי הסביבה, כלפי החברים שבתוכם אני כבר מזהה מהות פנימית.

ואז אחרי שאני מרגיש אותם, אני בעצמי רוצה לקבל מהם הטבעה, העתקה. אני מחכה להשפעה מהם מפני שאני מגלה בהם שלמות. אני רוצה שהם בכוח "יטביעו" את עצמם בתוכי. אני מוכן לזה ומשקיע מאמץ כדי שזה יקרה. אני ממש מתאים את עצמי אליהם ומבקש שלא יעזבו אותי, שיעבדו אותי ושיעשו עליי הטבעה.

הכול תלוי בעיבור, זהו השלב המסוכן ביותר בהתפתחות. ואם הוא מצליח אז ההמשך כבר יותר קל. כל פעם אני מקבל כוח הגנה יותר חזק, כוח התגברות פנימית יותר חזק שמאפשר להתגבר על כל הדברים השליליים שאני רואה בקבוצה. כי אני מסתכל על הרצון להשפיע של החברים דרך האגו שלי ואני מגלה תמונות נוראות.

אבל אני ממשיך לעלות ב"אמונה מעל הדעת" ואומר להם שימשיכו לעבוד עליי, לעבד אותי, שימשיכו להחתים את חותמם עליי, אני רוצה את זה! אני מרכין את ראשי לפניהם, ומעבר לזה, אני מוכן מראש לקבל את כל מה שיגיע מהם.

אם אדם באמת רוצה זאת, הוא מקבל העתקה שלמה ואז כבר מוכן ללידה.

שאלה: אבל יחד עם זאת אני עדיין לא מגיע להשתוות הצורה עם הסביבה?

תשובתי: נכון, אבל לא נדרש יותר מזה בשלב הנוכחי. אני כאילו עומד עם חתיכת פלסטלינה בידי לפני פאזל שחסר בו חלק אחד – החלק שלי. ואני מחדיר את הפלסטלינה שלי לתוך השקע הזה, כדי שהיא תקבל צורה בהתאם לקווי המתאר של החלקים האחרים.

עיבוד הרצון

כיצד עושים זאת? אני מבקש מהחברים שילחצו עליי מכל הכיוונים, שימעכו אותי, ילושו וידחסו אותי לתוך הקבוצה, עד שאקבל צורה נכונה. הצורה הזאת היא ה"אני" הנכון יחד עם כל ה"ספירות" וה"פרצופים", עם כל המרכיבים הנכונים.

הבורא יתגלה בתוך הפאזל הזה כשהוא הופך להיות שלם. אנחנו מעצבים את הרצון המתוקן, בונים "מלכות" מתוקנת ובתוכה מגלים את הבורא על פי העיקרון "בוא וראה". אין דרך אחרת, אנחנו יכולים לעשות זאת רק ביחד, רק אם נרכיב מתוך החלקים שלנו לפחות קטע אחד מתוך הפאזל האנושי. וככל שהקטע הזה יותר גדול כך הגילוי יותר גדול.

שאלה: עד כמה חשוב שאני אכנס לתוך הפאזל הזה עם מודעות?

תשובתי: אתה חייב להסכים שהקבוצה תעשה עליך את ההטבעה שלה, את צורתה החיצונית. לשם כך צריך להסכים עם החברים בכל הנושאים הנוגעים לרוחניות, להעריך אותם כגדולי הדור, לבקש מהם שישפיעו עליך ולהרכין את ראשך לפניהם, כי בהם חי הבורא.

שאלה: אבל אני רואה משהו לגמרי הפוך…

תשובתי: זאת בדיוק העבודה. הרצון האגואיסטי נשאר (הצבע השחור) אבל מבחוץ הוא מקבל דמות, צורה של השפעה (צבע אדום). זאת ההשכלה הרוחנית שלנו שהיא השכלה "צורתית". לא מספיק סתם חומר, שהוא הרצון לקבל, אלא הכול תלוי בצורה. כאשר סוגי חומר שונים מרכיבים צורות שונות, אנחנו מקבלים השכלה, כלומר, רוכשים הבנת המציאות.

עיבוד הרצון

שאלה: מדוע כל כך קשה לנו להתכלל בסביבה הרוחנית?

תשובתי: מפני שכאן מתגלה לפניי היצר הרע שלי יותר ויותר. כל פעם מתגלים "קוצים" יותר ויותר חדשים ועליי לקבל כל פעם צורה חדשה, לוותר, לבטל את עצמי ולהסתכל על כל הבעיות הללו ב"אמונה מעל הדעת".

רק אתמול הכול היה בסדר והיום כבר לא, ועליי שוב לעבוד על עצמי כדי לראות במכשולים צורות נכונות השייכות לגוף של העובר. למחרת הקשיים מתגברים ודורשים ממני לבנות מחדש את היחס שלי. כך אני כל הזמן עולה מעל ההפרעות ב"אמונה מעל הדעת" ומתקן את עצמי.

עיבוד הרצון

מתוך השיעור על פי "הקדמה לספר הזוהר", 06.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
העובר רואה מסוף העולם ועד סופו
להיוולד ולגדול בקבוצה
התפתחות רוחנית: עיבור והיווצרות

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest