דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / עולים יחד לפסגת ההר

עולים יחד לפסגת ההר

לא משנה מה אני עושה: קורא בזוהר, או יכול להיות עושה תורנות במטבח, העיקר בשבילי, זה כל הזמן להשתוקק למאור המחזיר למוטב ולהתחבר עם החברים. ללא איחוד וחיבור אני לא יכול להשתוקק למאור. זהו תנאי הכרחי שעליו אפילו לא מדברים מפני שהוא ברור.

אם אין חיבור, אז ההשתוקקות שלי למאור היא אגואיסטית ושקרית, מכוונת לתועלת עצמית. אחרת אנחנו לא עוברים את הר סיני, כי ממנו והלאה אנחנו מתחילים לחשוב רק ביחד.

מובן, שזה לא קורה באופן אוטומטי וצריך כל הזמן להזכיר בצורה מכאנית זה לזה, ולשם זה ישנה ערבות. לכן בהר סיני הוסכם לקבל את הערבות, כי אף אחד לא יכול היה להשתוקק לכלי אמיתי אלא רק בסכמה של כל החלקים של הכלי הזה, של 600,000 נשמות שמהוות את הכלי השלם.

600,000 נשמות, זה מסמל, שאתה משתוקק לסוף מעשה במחשבה תחילה. המטרה הסופית היא להגיע לדרגה שנקראת "60 ריבוא", ל"אריך אנפין". לכן חייבים לאסוף 600,000 נשמות, כלומר אנחנו חייבים להשתוקק לעלות יחד לפסגת ההר.

שאלה: איך אנחנו מחזקים את הערבות ההדדית שלנו דווקא דרך ההשתוקקות למאור בזמן קריאת הזוהר?

תשובתי: אחד פשוט לא עובד ללא השני. זה העיקרון העיקרי. לכן "ואהבת לרעך כמוך", זה הכלל העיקרי, שרק על ידו יכולים לקבל את התורה. בלי זה המאור לא יגיע, או יגיע אבל בצורה מאוד חלשה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, "הקדמת ספר הזוהר", 11.03.2014

ידיעות קודמות בנושא:
המלצה לקריאה בספר הזוהר
שישים רבוא נשמות כנשמה אחת
מדרגות הערבות

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest