עד שיהיה בן אדם

שיטת הקבלה מיועדת לשינוי האדם, עד שיהיה בן אדם, אדם, כלומר, "דומה" לבורא. בכל רגע, בכל יום, צריך לעבוד על מנת להגדיל את חשיבות השיטה הזאת, לחזור אליה פעם אחר פעם. הרי כל הזמן מרחיקים אותנו מהרוחניות, כאילו הבורא מתרחק.

נדמה לנו, כי המצבים שלנו כל הזמן משתנים: פעם מתקרבים לבורא, פעם מתרחקים. אבל ברור, שזה מתרחש רק בתוך ההרגשה שלנו. ולמעשה, מתעוררות בנו "רשימות" חדשות, ועלינו לתקן אותן.

באדם קיימים תרי"ג רצונות כלפי הבורא. לא מדובר על הרצונות הגשמיים של העולם הזה, אלא דווקא כלפי הבורא. ודווקא אותם עליו לתקן, עד שיהיו דומים ליחסו של הבורא כלפיו, כלומר, מכוונים במלואם להשפעה, לגרום נחת רוח לבורא.

הבורא, עוד מתחילת הבריאה, רצה להיטיב לנבראיו. לכן גם על האדם להגיע לאותו המצב שמטרתו תהיה לגרום נחת רוח לבורא. השתוות הצורה עם הבורא מעלה את האדם לדרגת הבורא והוא מגיע לדבקות עימו, לחיבור המלא, שהוא המטרה הסופית.

ובדרך למטרה יש המון שלבי התקדמות. בשלב הראשון, האדם מפתח את הרצון הארצי הרגיל שלו להנות במשך אלפי שנות ההיסטוריה וגלגולי חיים רבים. הגלגולים מתחלפים, מפני שהרצון כל הזמן גדל ורוצה יותר ויותר, וכל רגע מתגלות בו "רשימות" חדשות יותר ויותר.

לא כדאי לשים לב לגופים שחיים ומתים, אלא דווקא ל"רשימות" האלה שמתגלות בתוך הרצון להנות, כך שמספקות לו הרגשה דמיונית של קיום בתוך הגוף.

בשלב ההתפתחות השני, בחלק מהרצונות, כלומר, אצל אנשים מסוימים, מופיעה ההשתוקקות לגלות את הבורא, להכיר את מטרת החיים. הראשון שקיבל ההשתוקקות הזאת היה "אדם הראשון", שמהסיבה הזאת נחשב לאדם הראשון, ואחריו רבים אחרים. האנשים האלה נקראים מקובלים, מפני שהם מקבלים את שיטת התיקון שבזכותה מגיעים לגילוי הבורא במידת השתוות הצורה עימו.

גם המקובלים עוברים שלבי התפתחות וגלגולים רבים, אבל אלה כבר גלגולים שונים, בהכרת הבורא, הכוח השולט בטבע.

לאחר שאנחנו מקבלים התעוררות ראשונה לרוחניות, אנחנו נכנסים לתקופה שנקראת "תקופת ההכנה". בשלב הזה גם אנחנו עוברים המון מצבים, אבל הם כבר עוברים על פי שיטה, באותה המידה שאנחנו מבינים אותה. הרי, אף על פי שהיא נגישה לקריאה, אבל היא עדיין לא התגלתה בנשמות.

כך אנחנו מתקדמים, בונים קבוצה ומשתדלים כל הזמן לעורר אחד את השני. העבודה העיקרית היא בחשיבות השיטה ובשינוי העצמי. לא צריך לשנות שום דבר במציאות שלנו חוץ מהאדם עצמו, ורק אותו אפשר לשנות.

וגם האדם עצמו עדיין צריך לברר מה בדיוק עלינו לשנות, למעשה, רק את הכוונה על הרצונות שלנו. ואת הרצונות עצמם לא צריך לשנות, תשאירו אותם במנוחה. ישנם באדם תרי"ג רצונות כלפי הבורא, ועליו לשנות אותם מהכוונה על מנת לקבל, לכוונה על מנת להשפיע.

אולם למעשה, הוא אפילו לא מרגיש שיש בו תרי"ג רצונות, שהם אגואיסטים ושהוא רוצה לנצל את הבורא.

אצל האדם בינתיים אין בכלל יחסים עם הבורא, שום קשר. אבל בהדרגה הקשר הזה מתגלה, ובהתאם לכך מתגלה היצר הרע שלנו. ואם האדם נמצא בתוך האגו, אז הוא זקוק לתיקון שנקרא "תורה תבלין". וכאשר הוא משנה בעזרתה את הכוונה שלו, במקום לטובתו לכוון אותה לטובת הכוח העליון, זה נקרא שהוא עשה מצווה.

בצורה כזאת, כתוצאה מהרצונות שמתגלים לו הוא מבצע תרי"ג תיקונים, תרי"ג מצוות, עד שיתקן את כל הכלי שלו ואז יקבל לתוכו את כל התענוג שהוכן על ידי הבורא – אבל רק כדי להחזיר אותו למקור. כך האדם מגיע למטרה.

מתוך שיעור על פי מאמר מתוך ספר "שמעתי", 07.09.2012

ידיעות קודמות בנושא:
מחיצה בדרך להשפעה
"שיכורים" מהאור
האדם שמפסל את עצמו בעצמו