עבודה שגרתית אינה מביאה תועלת

בעל הסולם, מאמר "מתן תורה", סעיף י"ד:

"משום שהעבודה במצוות שבין אדם למקום ית' – הוא קבוע ומסויים, ואין לו תובעים, והאדם מתרגל בו בנקל – וכל שעושה מחמת הרגל כבר אינו מסוגל להביא לו תועלת כנודע.

משא"כ המצות שבין אדם לחבירו – הוא בלתי קבוע ובלתי מסויים, והתובעים מסבבים אותו בכל אשר יפנה- ועל כן סגולתם יותר בטוחה ומטרתם יותר קרובה."

אנחנו לא יכולים לגעת בבורא. אנחנו לא יכולים להרגיש אותו ולבדוק האם אנחנו פועלים בצורה נכונה כלפיו או לא, כיצד הוא מגיב? עד שהרצון שלנו לא יהיה ממש מוכן, אנחנו לא מסוגלים לשמוע, לראות ולהרגיש אותו בשום צורה.

אפילו להשגת המדרגה הרוחנית הראשונה של "נפש דנפש" צריך להכין את הכלי לדרגת "שורש" שלמה בעשר הספירות שלו. אבל אנחנו לא יודעים איך לגשת, איך להתחיל, איך לעבור חצי או רבע מהדרך כדי להכין כזה כלי.

אין לנו אף פעם יכולת להרגיש את הבורא ואת היחס שלו כלפינו, לפני שאנחנו הופכים להיות מוכנים לכזה סוג של קשר. לכן ניתנה לנו עבודה עם הכלי השבור. על ידי זה שאנחנו אוספים את החלקים שלו ומחברים בצורה נכונה, בזה שמתייחסים זה לזה בכוונה אמיתית, אנחנו מגלים בכוונות האלה של השפעה וחיבור עם רעך את הקשר שלנו עם הבורא.

על ידי יחסים הדדיים עם החברים אני מגיע לכלי יותר צמוד, יותר מורכב, יותר מחובר, ושם בתוכו אני מגלה את הבורא. אין לנו שום אפשרויות לעבוד בצורה ישירה עם הבורא, אלא רק דרך תיקון הכלי שבו אנחנו מבררים את היחס ההדדי שלנו עם החברים, כל ה"בעד" וה"נגד", ומבינים אך להגיב ולהתנהג כדי להגיע לחיבור הנכון.

מתוך שיעור על מאמר "מתן תורה" של בעל הסולם, 25.05.2014

ידיעות קודמות בנושא:
חיבור, חיבור וחיבור!
חיבור מעל הכול
חוק פשוט של גילוי