עבודה והתקדמות רוחנית

שאלה: כאשר האנשים מתחילים להתייחס להכול לפי העיקרון של "אין עוד מלבדו", הם כאילו מפסיקים לפעול בחיים: מאבדים עבודה, מופיעות בעיות במשפחה, הבסיס הגשמי קורס. בסופו של דבר זה מאוד מפריע גם להתקדמות הרוחנית. אנחנו יודעים שקיימת גם נקודת מבט אחרת: "אם אין אני לי, מי לי?". איך אפשר להבדיל מתי אני צריך בתוך ה"אין עוד מלבדו", למצוא את נקודת המבט השנייה ולהתייחס לחיים בצורה של "אם אין אני לי, מי לי"?

תשובתי: לא צריך להשתמש סתם בביטויים האלה, מפני שבעיקרון הם מדברים על דרגות אחרות. בדרך כלל הביטויים האלה שייכים להתפתחות הרוחנית ולא רק לגשמית.

איך אפשר לכוון בצורה הנכונה את האדם אל המטרה שהוא לא יטעה בדרך החיים שלו? קשה. אני אביא לך דוגמה עד כמה זה קשה.

אני גם עזבתי את העבודה שלי. הייתה לי מרפאה גדולה ומשגשגת, שבה עבדו שנים עשר רופאים ועוד אנשי צוות רבים, טכנאים וכדומה. באותם הזמנים המרפאה הזאת עשתה, אפשר לומר, מחזור של מיליוני שקלים. אני פשוט מסרתי אותה. מסרתי! אפילו לא מכרתי ולא השכרתי, אלא מסרתי, כדי להיפטר מניהולה, ולא נותרה לי אפילו אגורה. לא יכולתי להמשיך לעבוד. לכן אני מבין אנשים כאלה.

הכי טוב, זה כאשר אתה עובד בעבודה רגילה. אותו הדבר אמר המורה שלי, הרב"ש. תמיד הציעו לו עלייה בדרגה, רצו למנותו למנהל מחלקה, אחר כך מנהל אגף. "בשום פנים ואופן! אני רוצה להיות פועל פשוט". "אבל אתה הרי תרוויח פי חמישה, פי עשרה יותר!". "אני לא רוצה".

עד ליום עבודתו האחרון, עד ליציאה לפנסיה, הוא נשאר פקיד פשוט. הוא עבד במס הכנסה, היה ממלא שם טפסים, ניירות, הבין בצורה נפלאה את המכאניקה הזאת ולא רצה לעלות גבוה יותר. הוא סיפר שזה אפשר לו למלא את הניירת בצורה אוטומטית ובו זמנית לחשוב על עבודתו הרוחנית. ולפני כן הוא עבד כפועל בניין פשוט.

מתוך שיעור מס' 3 מהכנס בליטא, 24.03.2012

ידיעות קודמות בנושא:
תחזירו את הכנפיים לבויידם
על חיתולים ונצחיות
מי יעזור לי?…