קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הקדמת ספר הזוהר: מאמר "לילה דכלה": ר' שמעון היה יושב ועוסק בתורה, בלילה שבו הכלה, שהיא מלכות, מתחברת בבעלה. כל החברים שהם בני היכל הכלה, צריכים להיות עמה כל אותו הלילה, ולשמוח עמה בתיקוניה שהיא מתתקנת בהם.
כדי להתחבר ביחד לטקסט של הזוהר, חשוב לא לעזוב את ההשתוקקות לאחדות. הרי רק האור שלו מסוגל להיכנס אל תוך הרצון המאוחד שלנו. לרצונו האינדיבידואלי של כל אחד האור לא ייכנס.
חשוב להבין שכל מה שאנחנו קוראים בספרי המקובלים מספר לנו על הקשר בינינו. לכן קודם כל עליי לדמיין את הקשר הזה, ואחר כך להקשיב למקובלים המתארים אותו. כך אני לומד את חכמת הקבלה שמטרתה היא לתקן את הקשר השבור שלנו. קודם כל אני מעורר בדמיוני את הקשר שאותו אנחנו רוצים לתקן, ואחר כך מנסה להבין מהו החיבור שעליו מדובר.
אנחנו שקועים באפלת לילה ואיננו יודעים היכן אנחנו נמצאים. שום דבר אינו מובן לנו, אך אנחנו עובדים כדי להכין את הכלה, את המלכות, את הכלי שלנו לבואו של "בוקר". לפנות בוקר, כלומר בסוף התיקונים והמאמצים, קווי הקשר בינינו מתבהרים (האגואיזם) ואנחנו רואים ברור יותר ויותר (באור הבוקר, בתכונת ההשפעה) היכן וכיצד הקשר הזה צריך להתגלות.
כשלבסוף הוא יוצא לגמרי מהחושך, מגיע בוקר. המצב מתבהר, ובקשר בינינו מתגלה האור, תכונת ההשפעה, אור חסדים. לאחר מכן אור החכמה מתלבש באור החסדים ומגיע יום. אז נמתח הקשר בין הכלה לבעלה, בין הבורא לבין הכלי של הקשר בינינו, של הרצון המשותף שלנו.
בינתיים אנחנו נמצאים במצב הנקרא "ליליא דכלא". אנחנו מתכוננים. בינתיים עוד אין בינינו אחדות, שבה היה יכול להתגלות האור. אך אנחנו מנסים למצוא את מקום השבירה שלנו, מחפשים את האגואיזם המפריד בינינו ואת אמצעים שבהם ניתן להשתמש. זו העבודה בלילה, ההכנה לשחר שיפציע.
