עבד פרעה או עבד ה'

העולם הרוחני זה עולם של איכויות שבו שולטת תכונת ההשפעה, כוח ההשפעה, תכונת האהבה והנתינה. אם לאדם יש את התכונה הזאת, זה אומר שהוא נמצא בעולם הרוחני.

ואם באדם שולטת תכונה הפוכה, תכונת הקבלה, והוא לגמרי שרוי בה, זה נקרא שהוא נמצא בעולם הגשמי.

הכול תלוי בכך, איזה כוח פועל בך, שולט עליך ומנהל אותך: אם זה כוח הקבלה, חשבונות ורצונות אגואיסטיים, אז נקרא שאתה מרגיש את הגשמיות וחי בעולם הזה. אבל אם אתה פתאום רוכש את כוח ההשפעה ונכלל בו, זה נקרא שאתה נמצא בעולם הרוחני.

אנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו את ההבדל בין שני העולמות, אי אפשר לתאר ולהסביר את זה.

מפני שהרצון לקבל זקוק לתיקון והכוח שלו מתגלה באופן זמני ומקרי, שהוא עובר ונכנע תחת שליטת הרצון להשפיע, לכן גם אנחנו, בכך שנמצאים בתוך הרצון לקבל, בחומר הזמני והכָּלֵה, עוברים לידה, חיים ומוות. כי זו העתקה של הכוח הרוחני, הרצון לקבל, שלאחר "שבעים שנה", שבעים מדרגות צריך להיעלם, להתהפך לרצון להשפיע.

גלות, זו הרגשה בתוך הרצון לקבל, שהוא כבר חייב לעשות שינוי ולהגיע לצורת השפעה. הנברא לא יכול להיות המשפיע, הוא יכול להיות רק הרצון המקבל, והשפעה, זו התכונה של הבורא. אבל כאשר הרצון לקבל עובד בעל מנת להשפיע ומוסר את עצמו לעבדות כלפי אנשים זרים וכלפי הבורא, אז נקרא שהוא המשפיע.

לכן יכולים להיות לנו רק שני מצבים: או עבד פרעה, שעובד למען הרצון לקבל, או עבד ה', שעובד לשם הרצון להשפיע. וכל העבודה שלנו היא לסייע לעצמנו ולכל העולם להגיע לרצון להשפיע ולעשות נחת רוח לבורא.

אם אנחנו לא מוסיפים את המטרה הזאת, אז זה כבר לא יהיה רצון להשפיע. הרצון להשפיע יכול להתבטא רק בדבר אחד: בנחת רוח לבורא, כי אז הרצון הזה, הכיוון הזה, מנותק ממני ללא שום קבלת שכר. הוא באמת יוצא ממני ולא חוזר אליי.

אם אני פועל לטובת הנבראים, החברים, הקבוצה, ולא מתכוון בזה לעשות נחת רוח לבורא, כלומר לא הולך בקו ההשפעה עד סופו, אז אני בכל זאת פועל לטובת עצמי. רק אם אני מתכוון להגיע לבורא, אז הכוונה שלי היא יחסית נקייה בהתאם לדרגה שלי.

מתוך שיעור על הספר של האר"י "שער הכוונות", 07.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
הדחתו של מלך זקן וכסיל
מסתבר, שאני עבד של פרעה
שליטה כפולה של כוח אחד