קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אני מקבל המון שאלות מתלמידים ותיקים וגם חדשים בהקשר ללימוד הזוהר.
אנשים כותבים כך: "קודם היה לנו ברור מה אנחנו לומדים "תלמוד עשר הספירות" או "פתיחה לחכמת הקבלה", לומדים על מבנה הבריאה, מאמרים על החברה מכוונים לאיחוד, למטרה שהקבוצה צריכה להשיג, מאמרי בעל הסולם המסבירים על הקשר בין קבלה למדעים אחרים, יחסה של הקבלה לדת ולפילוסופיה, לחופש הבחירה, וכמובן מתייחסים למבנה של החברה החיצונית ולמבנה הפנימי של האדם. ומה אנו לומדים בספר הזוהר?
בשאלות האלו מתגלה יחס לא נכון ללימוד. בסופו של דבר הכל צריך להתאחד. הקבוצה היא אוסף של נשמות אשר צריכות להתאחד, אבל נראה לי כאילו הם נמצאים מחוץ לי ואני משתוקק לחבר אותם אליי על מנת שאוכל לגלות את התמונה האמיתית. אז כשלומדים קבלה, הלימוד התיאורטי אינו אפשרי, אלא יש להשיג את הנלמד, הלכה למעשה.
בורא הכוונה ל"בוא" "וראה", תכונת ההשפעה שאנחנו מגלים בתוכנו, מ"אהבת הזולת" מגיעים ל"אהבת הבורא". לכן תפיסת המציאות האמיתית היא לא על ידי ההפרדה ל"אני" ו"אחרים", אלא על ידי איחוד של כולם לדבר אחד שלם.
וכיצד אני משיג זאת? הרי עדיין אינני מסוגל להרגיש את כל הנשמות "כאיש אחד בלב אחד", לחברם לבורא ולהרגיש את כל העולם הזה בתוכי. את כל זה מבצע בתוכי האור העליון. הוא צריך להביא אותי למצב של "אין עוד מלבדו", "הטוב והמיטיב" למרות כל מה שקורה איתי. שני סוגי ההסתרה האלו צריכים להתאחד.
דווקא עם המטרה הזאת אני ניגש ללימוד הזוהר. לרצות שהוא יפתח בפניי את המציאות האמיתית, כדי שהבורא יתגלה לפניי כאן ועכשיו, שיתגלה גם הרצון וגם האור בתוכי!
עלינו רק להתמיד בדאגה וביראה. לשאול את עצמנו, האם אני עושה את המוטל עליי והאם אני משקיע את כל המאמץ שאני יכול? זה תלוי בהרגשת החשיבות של המטרה הרוחנית ובדאגה הפנימית, התמידית ואז מצפה לנו הצלחה.
