סכסוך של אידיאולוגיות

שאלה: החמס כל הזמן מחזק את עמדותיו, ישראל מאבדת אותן ומסכימה להסכם להפסקת אש משפיל מצידה. מה יהיה הלאה? ועם מה זה קשור?

תשובתי: אנחנו אף פעם לא התחזקנו אחרי מלחמות, אפילו לא לאחר מלחמת ששת הימים, שהביאה לנו הרבה מאוד בעיות, במיוחד בחברה הישראלית.

החברה החלה להתגאות, העם הפך להיות אחר לגמרי. הניצחון קלקל באופן סופי את הישראלים, וזה מורגש עד היום. אבל בהדרגה זה מתנדף מתוכנו. כל פעם לאחר פעולות צבאיות אנחנו מאבדים עמדות, כל פעם מוסרים אותן.

העניין הוא בכך, שיש לנו אויב כזה שאנחנו לא יכולים לנצח אותו באמצעים הרגילים. ולא כדאי להתרברב בזה שיש לנו פצצת אטום במלאי, אנחנו אף פעם לא נוכל להשתמש בה. העולם לא ייתן לנו לעשות את זה, אף אחד לא ירשה זאת! ואנחנו רואים, איך היום אנחנו מצייתים באופן ממושמע לֵמה שהעולם אומר לנו, ובמיוחד לֵמה שנוגע לנשק מסוג זה. אנחנו בזה פשוט נשמיד את עצמנו עוד לפני שהפצצה הזאת תשמיד מישהו.

בסופו של דבר, אין לנו אפשרות להילחם עם האויבים שלנו שהופכים להיות ליותר ויותר חכמים, יותר ויותר מוכנים למלחמה איתנו. הם עולים ברמה שלהם ומהר מאוד לומדים הכול: מייצרים בעצמם טילים, מארגנים בעצמם התקפות מאוד רציניות על רשת האינטרנט, מפריעים לעבודת הרשתות שלנו, לעבודת המחשבים. הם באמת מתכוננים לקרב רציני, שמצטייר להם ככיבוש של כל הארץ שלנו.

שאלה: ככל הנראה, יש להם לכך מוטיבציה חזקה, כולל "חיים בעולם הבא"?

תשובתי: קודם כל, זה משפיע עליהם. חוץ מזה, הם רואים את ישראל כאדמה שלהם, כמדינה שלהם, כמקום שבו הם חייבים לחיות. זה חלק מהתפיסה הכלל עולמית שלהם, ואפילו הייתי אומר, של התפיסה האוניברסלית של כיבוש העולם כולו. האסלאם חייב לכבוש את כל העולם, וכל בני האדם פשוט חייבים לדבוק באסלאם, מי שזה לא יהיה, זה מהווה את המטרה שלהם.

שאלה: כלומר, בעיקרון אפשר לקבוע את הסכסוך הישראלי-ערבי כסכסוך של אידיאולוגיות?

תשובתי: ללא ספק! בזה כל הבעיה. לכן אין כאן מה לדבר על שום הסכמים. הם מהווים בסך הכול איזו אתנחתא, כדי להצטייד מחדש ושוב ללכת לקרב.

ולישראל לא נשאר שום דבר. יש לנו שתי ברירות: או לקבל לגמרי את האסלאם ולהפוך לשטח אסלאמי עם אוכלוסייה אסלאמית, או פשוט לפנות את המקום הזה ולעבור לחיות במקום אחר, שגם לשם הם יגיעו בסופו של דבר, מתוך הסדר של כיבוש העולם חלק אחר חלק.

מתוך שיחה על המצב בישראל, 22.11.2012