קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
|
סדנת חיבור בנושא "מ-"אני" ל-"אנחנו""(המשך הסדנה הקודמת עם הציטוטים החדשים) |
לצפייה בסדנה
להלן קטעי המקור שעליהם התבססה הסדנה:
חוץ ממך הכל שכינה
1. "וזה כלל גדול שהאדם בעצמו נקרא נברא, זאת אומרת רק הוא לבדו. וחוץ ממנו הוא כבר בחינת שכינה הקדושה".
"כתבי רב"ש", כרך ג', מאמרי " דרגות הסולם", מאמר "ברח דודי"
2. "הגוף עם אבריו – אחד הם. וכללות הגוף, מחליף מחשבות והרגשים, על כל איבר פרטי שלו.. אומנם אם קרה, ואיזה איבר נחתך מן הגוף, אז הם נעשים לשתי רשויות נפרדות, וכללות הגוף, כבר אינו יודע צרכיו של אותו האיבר הנפרד. והאיבר, אינו יודע עוד מחשבותיו של הגוף, שיוכל לשמש אותו ולהועיל לו. ואם יבוא הרופא, ויחבר את האיבר לגוף, כמקודם לכן, הנה חוזר האבר לדעת מחשבותיו וצרכיו של כללות הגוף. וכללות הגוף חוזר לדעת צרכיו של האיבר".
"כתבי בעל הסולם", "מאמר לסיום הזוהר"
3. "כל עסקינו בתפלות ומצות מעשיות הוא, לחזור ולברר ולהעלות לכל אלו הנשמות שנשרו מאדה"ר ונפלו לקליפות, עד להביאן לשורשן הראשון, כמות שהיו בו, מטרם שחטא בעצה"ד".
בעל הסולם, ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ג', חלק ח', דף תר"פ, 'אור פנימי', אות פ"ח
אחרי הפנים של בני אדם פועל הבורא
4. "פירוש, האדם רואה את הפנים של בני אדם. אבל האדם צריך להאמין, שאחרי הפנים של בני אדם, עומד שם הבורא ועושה הפעולות האלו. היינו, שמבחינת אחורי בן אדם עומד הבורא, וכופה אותו לעשות את המעשים, מה שהבורא רוצה. נמצא, שהבורא פועל הכל, אלא שהאדם מחשיב, מה שהוא רואה, ולא מה שהוא צריך להאמין".
"כתבי רב"ש", כרך ב', מאמרי "שלבי הסולם", מאמר "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה"
בה' יכול לרמות את עצמו ובחברו הדבר פרוש תמיד לנגד עיניו
5. "וזה ששִיער הלל הנשיא, אשר "ואהבת לרעך כמוך" הוא המטרה האחרונה שבמעשיות. כי הוא האופי והצורה היותר ברורה לאדם. ואין לטעות במעשים, שהרי הם מסודרים לעיניו, ויודע שאם מקדים צרכי חברו על צרכי עצמו, הריהו במידת השפעה, ולפיכך אינו מגדיר המטרה: ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. כי באמת הם היינו הך, כי גם את חברו הוא צריך לאהוב בכל לבבו ובכל נפשו ומאודו. כי כן מתבטא במילה "כמוך". כי את עצמו ודאי שהוא אוהב בכל לבבו נפשו ומאודו, ובהשי"ת יכול לרמות את עצמו. ובחברו הדבר פרוש תמיד לנגד עיניו".
"כתבי בעל הסולם", מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות"
6. "וכמו שיודע ומרגיש את רצונותיו של חברו, כן ישכיל בדרכי השי"ת".
כתבי בעל הסולם, מאמר "תורת הקבלה ומהותה"
אסור ליחיד לצאת מהכלל
7. "אסור ליחיד לצאת מהכלל, ולבקש על עצמו, אפילו לעשות נחת רוח ליוצרו, זולת על הכלל כולו. כי היוצא מהכלל לבקש על נפשו בפרט, אינו בונה, אלא אדרבה, גורם חורבן לנפשו.. וצריך כל אדם להאסף בכל כחו, בכלל ישראל, בכל פניות לה' בתפילה ועבודה. ויכלול את עצמו בשורש כל ישראל, ואז וישקו כל העדרים, מבאר מים, כי הגבול הקודם, יוסר מעל כל נפשות ישראל".
בעל הסולם, ספר "פרי חכם",חלק "מאמרים", "על התורה", פרשת "ויצא", מאמר "לא עת האסף המקנה"
נכללים ברצון אחד
8. "צריך כל אחד ואחד ממנו לכלול עצמו כאלו הוא אבר אחד מן החברים. ולמאד הזהירני מורי ז"ל בענין זה".
חיים ויטאל, שער הגלגולים, הקדמה ל"ח
9. "עיקר האהבה ואחדות הוא בבחי' הרצון. שכל אחד מרוצה לחבירו ואין שום שינוי רצון ביניהם ונכללים כולם ברצון אחד, שעי"ז נכללין ברצון העליון שהיא תכלית האחדות".
ליקוטי הלכות, חשן משפט הלכות ערב, הלכה ג – ל
10. "עיקר התשובה, הוא ליחד לבבינו באהבת חברים.. להתאחד עם כל אחד ואחד באהבה ובלב אחד.. להתקשר זה לזה, ושנהיה נסגרין זה לתוך זה בלב כל אחד… שנהיה לאגודה אחת לעבוד השם בכל לב".
מתוך ספר "מאור ושמש"
11. "זכור אזכיר לכם עוד תוקף הדבר של אהבת חברים, על כל פנים בעת הזאת, אשר בזה תלוי זכות הקיום שלנו, ובו נמדד אַמַת המידה של הצלחתנו הקרובה לנו. לכן, פנו לכם מכל העסקים המדומים, ותנו לב לחשוב מחשבות ולהמציא המצאות נכונות לקשר לבכם בלב אחד ממש, ויקוים בכם הכתוב: "ואהבת לרעך כמוך", בפשיטות".
כתבי בעל הסולם, "אגרות קודש", אגרת מ"ז
12. "היה לכם לדעת שהרבה ניצוצי קדושה ישנם בכל אחד מהחבורה, ובאוספכם כל הניצוצי קדושה למקום אחד, בשבת אחים, באהבה וידידות, ודאי יהיה לכם קומה של קדושה חשובה מאד לפי שעה מאור החיים".
כתבי בעל הסולם, "אגרות קודש", אגרת י"ג
13. "על ידי שחיקת הלבבות, אפילו שיהיו של איתנים, כל אחד מוציא חמימות מקירות לבו, והחמימות גורמת לנצוצי אהבה, עד שמתרקם מזה לבוש של אהבה, ושניהם מתכסים בשמיכה אחת, היינו שאהבה אחת מסבבת ומקפת את שניהם, כי ידוע שדבקות מחברת שני דברים לאחד".
"כתבי רב"ש", כרך ב', "אגרות", אגרת מ'
ללקט האיברים המדולדלים מנשמתך ולצרפם לגוף אחד
14. "ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד. ובגוף השלם הזה ישרה ה' שכינתו בתוכו בקביעות בלי הפסק כלל".
כתבי בעל הסולם, "אגרות קודש", אגרת ד'
15. "והסימן אם נתתקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו מרגיש ג"כ את עצמו לבחינת פרט, כי זה תלוי בזה, ואז הוא תמים בלי מום, ושופע עליו באמת הנשמה בכל כחה, כמו שהופיעה באדה"ר".
כתבי בעל הסולם, מאמר "ששים רבוא נשמות"
