נשמה אחת שמגלה את המציאות

זוהר: פרשת ויחי, אות תנ"א: במשמרת השלישית הכרובים מכים בכנפיהם ואומרים שירה כמ"ש, הללויה הללו, עבדי ה' את שם ה', יהי שם ה' מבורך, ממזרח שמש עד מבואו. אז המלאכים, העומדים במשמרת השלישית, כולם אומרים שירה.

בתלמוד עשר הספירות (תע"ס) אנו יכולים ללמוד על פעולות רוחניות בצורת שלושת הקווים, אורות, כלים, מסכים, רשימות, וספר הזוהר מספר לנו על אותן הפעולות בתור עצמים קדושים בדרגות: דומם, צומח, חי – כוחות בעבודת האדם. כלומר, חלקי נשמה שונים הנקראים בשמות שונים בטבע: דומם, צומח, חי ומדבר.

קשה לנו לתאר אותם במושגים של הפיסיקה הרוחנית כמו תע"ס. אנו רואים בספר "עץ החיים" של האר"י, קשה מאד לתאר את הרב-גוניות של הפעולות הרוחניות בשפת הספירות והפרצופים. לכן, ברוחניות ישנה שפה נוספת, שפת הענפים, בה אנחנו לוקחים את הענף בעולם הזה, שלכל ענף יש שם, אז גם לחלק הקטן ביותר ברוחניות, לכל מקרה פרטי, יש בעולם שלנו שם מדויק השייך בדיוק לאותה התכונה או הפעולה הרוחנית. אנחנו משתמשים בשמות הללו ומקבלים שפה פשוטה ומתומצתת יותר.

אם היינו צריכים לשכתב את מה שכתב משה בתורה, היינו מקבלים ספר עב כרס. כך, בשפת הענפים, הכול מוסבר מאד בתמצות, ולאדם שנמצא בהרגשה הרוחנית הרבה יותר קל להבין את הטקסט שמתאר את העולם הרוחני באמצעות שמות ארציים. הרי שני העולמות מקבילים אחד לשני, ומי שמרגיש את העולם העליון, רואה את ההתאמה ביניהם.

ישנו יתרון נוסף לשפת הענפים: בכל העולמות, בכל המדרגות משתמשים באותם השמות והכינויים, כיוון שכל ענף תואם במדויק לשורשו. לכן, כשקוראים את ספר הזוהר עם פירוש הסולם בו משולבת שפת הקבלה שממחישה את תמונת העולם הזה המתוארת בשפת הענפים, אז אנחנו מתחילים לראות שכולם מדברים על אותו הדבר, גם רשב"י, גם האר"י וגם בעל הסולם.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 28.09.2010

ידיעות קודמות בנושא:
שפה של פרצופים וספירות המעוררת התרגשות
מה כתוב בזוהר ובפירוש הסולם
להרגיש מה שאתה קורא, להבין מה שאתה מרגיש