נקודת ההתעלות מעל עצמי

אם אנחנו צריכים להתעלות מעל החיים האלה אל הכוונה על מנת להשפיע, אז לא משנה עד כמה החיים במישור העולם הזה יהיו רעים – בכל מקרה, אנחנו נוכל ליצור, מעליהם, את היחסים הטובים ביותר עם הבורא. התנאי הזה כבר מראה את הנקודה ההתחלתית של העלייה מרמת ההרגשות הבהמיות, הגופניות, לרמת הכוונות הרוחניות.

ישנם שני מישורים: מישור ההרגשה ברצון ומישור הכוונה, שגם הוא מישור הרגשתי, אבל הוא מחובר עם הנותן. בהרגשה, ברצון, אני יכול להרגיש טוב או רע. ואילו הכוונה יכולה להיות למען עצמי או למען הבורא.

אם אני רוצה להגיע לבחירה חופשית, אני צריך לעבוד במישור הכוונה. לא חשוב מה יקרה במישור הרצון שלי – אני צריך לדאוג רק לכוונה. למטה יכולים להיות חיים מאוד רעים, ולמעלה, במישור הכוונה, אני משיג את הטוב ומודה לבורא. אם אוכל לעשות זאת, סימן שהשגתי את הכוונה להשפיע "לשמה".

אני עליתי מעל הרצון שלי, התנתקתי ממנו, עשיתי עליו צמצום, הפסקתי לייחס לעצמי את כל מה שרע וטוב, ואני מסתכל על עצמי מהצד ורואה כיצד המכונה הזאת מרגישה את עצמה, את הפרמטרים והתנאים שלה. ואז אני מבין כיצד היא צריכה לעבוד למען מישהו אחר. זאת אומרת שאני נמצא בניתוק מעצמי.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 20.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
המישור החופשי עבור הכוונה
קרן אור מבעד לעננים
צורת הביניים בין האדם לבין הבורא