צורת הביניים בין האדם לבין הבורא

הבורא ברא אותנו כחומר ההפוך ממנו, כרצון לקבל, שלא מרגיש ולא מבין שיכול להיות משהו אחר חוץ ממנו עצמו. אנחנו מרגישים רק את עצמנו ורוצים לקבל וליהנות מכל האחרים. כל אחד מרגיש רק את הרצון הפרטי שלו ואת המילוי בתוכו.

אלה שני המצבים היחידים שנתפסים על ידי הרצון לקבל: כן/לא, 0/1. כך פועל האגואיזם, אנחנו רואים את זה בטבע בהמון צורות ובכל מיני תאים.

אבל כדי שהרצון לקבל ייצא מתוך עצמו, יתעלה מעל התכונה שלו לתפוס תועלת ונזק רק בתוך האגו שלו, וירגיש את הטוב ואת הרע מחוץ לו, לשֵם כך דרוש איזשהו מכשיר מיוחד, שלא קיים בתוך הרצון האגואיסטי. אין בו שום יסוד שיכול לאפשר לו להתעלות מעל עצמו ולעשות מעצמו משהו הפוך.

אנחנו אפילו לא יודעים מה מסמלת ההופכיות הזאת. אנחנו לא מתארים לעצמנו מהו העולם הרוחני. כדי להגיע אליו, אנחנו צריכים לבצע בתוכנו כאלה שינויים, שהרצון לקבל אינו מסוגל לבצע! ובכל זאת, זוהי חובתנו: להשיג אותם בעצמנו, להבין אותם, לבצע אותם. אחרת אנחנו לא נגיע לעצמאות ולא נהפוך להיות דומים לבורא, כפי שזה נקבע במטרת הבריאה.

ולכן ניתן לנו אמצעי, שנקרא קבוצה, שהיא משהו זר לרצון האגואיסטי. ביחס לאובייקט החיצוני הזה הרצון האגואיסטי מרגיש את עצמו, בדיוק כמו שהוא מרגיש ביחס לבורא: הוא לא מחשיב אותו כקיים, לא מקנה לו שום ערך בפני עצמו, אלא פשוט רוצה לנצל אותו. אבל בכל זאת הוא מבין אותו, מרגיש אותו, נמצא איתו בקשר.

מצד אחד, האגואיזם רוצה לנצל את הקבוצה, כמו כל אובייקט חיצוני אחר. ומהצד השני, הוא יכול להשתמש בה בצורה הפוכה, כדי להשיג את תכונת ההשפעה, ההפוכה ממנו עצמו.

משמע שיש לנו צורת ביניים בין המדרגות, אמצעי מעבר, כמו האלמוגים בין הדומם והצומח, או "כלב השדה" בין הצומח והחי, והקוף בין החי לאדם. וצורת הביניים בין האדם לבין הבורא – זו הקבוצה.

אם האדם נכלל בקבוצה ויכול לעבוד איתה בכוונה על מנת להשפיע, הוא יוכל לעלות למדרגת הבורא. ולזה הוא צריך להשתדל להגיע בכוחות עצמו, כי להפוך להיות דומה לבורא, זה קודם כל להיות עצמאי, מבין, מרגיש, דורש בעצמו את השינויים שלו.

את כל זה מספקת לנו החברה. לכן נאמר שהאדם המשתוקק אל הבורא (ישר–אל), אור התיקון (אורייתא) והבורא – הם אחד. ושמאהבת הבריות מגיעים לאהבת הבורא. צריך להתייחס לסביבה שלך כאל אמצעי להשגת מטרת הבריאה. וככל שמטרת הבריאה חשובה לך, כך אתה צריך גם להעלות את הקבוצה.

כך חייבים להתייחס לא רק אלה שהתעוררה בהם הנקודה שבלב, שמושכת אותם אל מטרת הבריאה, אלא גם כל האנושות. כל האנושות תצטרך לבנות דוגמאות דומות בחברה או מדינות קטנות, שמשמשות כדוגמא, שאליה כל השאר ינסו להתקרב ולהשתוות.

וכך כל העולם יתקדם בצורה נכונה, ויתקרב לצורת האדם החדש, האנושות החדשה.

בסופו של דבר צריך להגיע לאהבה לבורא, להשתוות לתכונת ההשפעה, לתפיסה האלטרואיסטית. ואהבת החברים היא האמצעי להשגת המטרה הזאת.

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 18.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
125 מדרגות בתיבת ההילוכים
אתה עומד ליד המעלית שתעלה אותך
מאהבת הבריות לאהבת ה'