נקודה שתופחת על שמרי האור

"מלכות" שנכללת ב"בינה", כלומר הרצון לקבל שנכלל בתוך הרצון להשפיע, מעצב את הרצון להשפיע כלפי עצמו. כתוצאה מההתכללות הזאת נוצרת מערכת העולמות: אצילות, בריאה, יצירה ועשיה (אבי"ע), מערכת ההנהגה העליונה שמעבירה לנו את האור אין סוף מלמעלה.

כתוצאה מההתכללות בין "בינה" ו"מלכות", הרצון לקבל מקבל מורכבות. מעכשיו יש בו לב שהוא ה"מלכות", הרצון לקבל ו"נקודה שבלב" היא נקודת ה"בינה". זאת הנשמה, הנברא.

כל הבריאה מתחלקת לשניים: מבחוץ המערכת שמוקפת באור אין סוף, ומבפנים הנשמה. עד שהמערכת מגיעה לנשמה, היא עוברת דרך 125 מדרגות של המעטת האורות, מדרגות העלמה, שמהסיבה הזאת נקראות "עולמות".

האור שעובר דרך ה"יושר" נקרא "אור פנימי", והאור שמאיר מבחוץ נקרא "אור מקיף". האור של "יושר" מעורר אותנו ונותן לנו הרגשת ההווה, ו"האור המקיף" שמגיע דרך ה"עיגולים" נותן לנו את הרגשת העתיד. אם העתיד אינו מאיר לי, אז אין לי בשביל מה לחיות, אני לא מרגיש שום מטרה מקדימה, וזאת בעיה. אבל, אם אין לי אור אפילו בהווה, אז אני מת. רצוי שיאיר לי גם ההווה וגם העתיד. אבל, אם אני לא מחובר לחברה, אז אור העתיד אינו יכול להאיר לי. כי העתיד מאיר יותר ויותר חזק ככל שאני מתחבר יותר ויותר עם הקבוצה. ואם אני לא מתחבר אליהם, אז אין לי עתיד.

לכן, מי שלא עובד על חיזוק הקשר עם הקבוצה, מאבד כוח ובסופו של דבר עוזב. ואם האדם לא עובד עם האור של ההווה, אז הוא אפילו לא מחייה את עצמו במצב הנוכחי. חייבים מאוד להשתדל לספק לעצמנו גם את העתיד וגם את ההווה.

ה"יושר" וה"עיגולים" אלה הן שתי צורות ההנהגה העליונה. אם האדם עובד על הקשר שלו עם הקבוצה, אז שם הוא מגלה את שתי הצורות הללו. דווקא לשם כך נוצרו צורות ההנהגה דרך ה"יושר" וה"עיגולים", כדי להביא את האדם לחיבור שימלא בו את כל העיגול, את כל הכלי שלו. אבל כיצד הוא מקבל כלי כזה גדול, אם הוא רק נקודה פנימית במרכז כל העיגולים? – כפי שבצק שמרים תופח, כך גם הוא צריך לתפוח על ידי האור העליון ולמלא את כל העיגול.

הרצון לקבל הוא נקודה קטנה של "יש מאין". אבל, אם אנחנו נהפוך אותו ל"על מנת להשפיע", היא תתנפח לגודל של הבריאה כולה.

מתוך שיעור על פי "תלמוד עשר הספירות", 30.03.2014

ידיעות קודמות בנושא:
כאשר ממלאים את העיגול, ממלאים את הבורא!
נוסחת התיקון: עיגול-קו-עיגול
תפנה בתוכך מקום עבור הבורא!