נצח באורך של רגע

המדע המודרני, הביולוגיה, חקר האדם, הפסיכולוגיה, מביאים אותנו להבנה, שזמן, תנועה, מרחק ותמונת המציאות – כולם אינם יותר מאשר הבנה וקליטה יחסיים.

רבים מתחילים לדבר על זה, ובאינטרנט יש הרבה כתבות בנושא, חלקן קרובות לאמת. ובאמת המוח האנושי התקרב ממש לגבול שבין שני העולמות.

כמובן, שהמדענים אינם מסוגלים לדמיין ולתאר לעצמם בצורה נכונה, מהי רוחניות, אבל מתעוררת בהם הנכונות לתפיסה זו.

לכן היום נעשה יותר קל להסביר – מהו זמן ברוחניות. אבל זו הבנה יחסית, למרות שתחילה היא נראית לנו מוחלטת, מאחר ונובעת מתפיסת החיים שלנו, כמו תקתוק השעון וקצב הדופק – שלפעמים הזמן "רץ", ולפעמים "נמרח".

בחלל מגלים מרחבים כאלו שבהם הזמן נעצר, וכאלו שבהם הזמן הולך בכיוון הפוך. ישנם כוכבים שלא פולטים קרינה משלהם, אלא בולעים הכול לתוכם – כיצד זורם הזמן במקרה הזה?

זמן – זה פרמטר פיזי, שניתן לשנותו, וזה תלוי ביחסים הדדיים בין מסות ומהירויות.

במרחב הרוחני זמן, מרחק ותנועה קיימים במובן משלהם, בצורתם האמיתית והמוחלטת, שבמידת ההבנה, הופכת לישימה גם בעולם שלנו.

זמן ברוחניות, וכך גם בעולמנו – אם אנחנו מעריכים אותו נכונה – זה מספר פעולות, המתרחשות בזו אחר זו. לא מדובר על אורך הפעולות לפי זמן ומרווחי הזמן שביניהן, אלא רק על כמות הפעולות.

לכן הזמן מוערך רק לפי כמות הפעולות שנעשו. אם יש הרבה פעולות – סימן שעבר הרבה זמן, ואם יש מעט פעולות – סימן שעבר מעט זמן.

הרגשת הזמן מגיעה אלינו מהקליפות (הרצונות האגואיסטיים). הקליפה מותחת את הזמן, בדומה לגומי, מהנקודה שבה מתחברים סיבה ומסובב, אירועים עוקבים. היא מפרידה ביניהם ומכניסה ביניהם הרגשת מרווחים (פיזור).

הרגשת מרווח זה מגיעה אלינו מהקליפה, מהאגואיזם שלנו, אשר מוחדר בין סיבה למסובב, בין האירועים. אם אנחנו משתחררים ממנו, אז מרחק הביניים הזה נעלם – הסיבה והמסובב מתחברים ביניהם, והכול מתמזג לרגע אחד.

רשומות קודמות בנושא:
זמן, תנועה ומקום – אין!
זמן – אשליה או מציאות?
זמן, תנועה ומקום ברוחניות