נפילה כפולה

laitman_2009-11_8744-70.jpg

שאלה: מה קורה אם אינני משקיע מאמצים?

תשובתי: אם אינך משקיע מאמצים, עוזבים אותך לזמן מה וכעבור זמן מסוים שוב מעוררים אותך. אם גם הפעם אינך משקיע מאמצים, מורידים אותך, כבר אינך ראוי, עוזבים אותך – אולי לכמה שנים ואולי עד לגלגול הבא.

בפעם הראשונה נותנים לאדם הזדמנות ליישׂום עצמי. בפעם השנייה שולחים לו תזכורת, הזדמנות חדשה וכמו כן עונש. למעשה אין זה עונש, אלא תיקון: "דוקרים" אותו על ידי הרגשות רעות, כך עוזרים לו, למרות שנדמה לנו שאין זה כך. התמהמת, לא פעלת, ופתאום נקלעת לצרה: בעבודה, בבנק, או משהו אחר. אז מזכירים לך: "ידידי, רצית להסתדר בנוחות יתר בעולם הזה במקום לעסוק בחיפושׂ רוחני? תביט: העולם אינו ידידותי כל כך".

אם גם זה לא עוזר, אם אתה בכל זאת מחפשׂ דרכים אחרות שאינן מובילות לכיוון הרוחני, אז עוזבים אותך. על זה אומרים, מי שהֵפֵר שוב, אז הלאה מתירים לו. כעת מותר לך לנהוג כפי שאתה רוצה. רק כאשר הנשמות האחרות יתקנו את עצמן, שוב יגיע תורך. אך מאוד לא רצוי להגיע למצב כזה.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 22.09.2010

One comment

  1. "הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילים אותו גחלי רתמים. האש הקדושה, שלהבת הקודש, השרויה בדברי תורה, שהיא מחממת, מאירה ואינה שורפת למחזיקים בה ולמסתגלים אל קדושתה, הרי היא שורפת את המתרחקים ממנה ופורשים מאור קדשה. וזיקי אור התורה הנם הולכים אחרי העוסקים בה שזנחוה, והענינים החומריים הריקנים מתלבים והיו לבערה, והנשמה, אשר נפסק כרגע זרם מקור חיי קדשה, לא תוכל שאת, במצב הירוד שלה, את זיקי הקודש הנדבקים בעניני החול. אמנם, רק אם הוא פוסק מדברי התורה ומענינה ועוסק בדברי השיחה ועניניהם, אז הבערה מכאבת ואוכלת כל פה וכל קרב ולב. אבל אם איננו פוסק מדברי תורה, ולוקח את השיחה להעלותה ולקדשה, להראות את אור הקודש מאורה של תורה של אור אין סוף ברוך הוא, חי החיים המופשט, להחיות כל היצורים, הרי הרתמים עצמם שבים להיות תכנים מהנים ומועילים. מדתו של אליהו הנביא, פותר כל קושיות ואיבעיות, ממונה על כל שיחות קודש ופעולת ישועות, והוא ישב תחת רותם אחד, ומשם לקח עוגת רצפים, ומזה באה שיחת חולין של תלמידי חכמים, שמצדה הקל היא צריכה תלמוד, ומצדה החמור היא שקולה ככל התורה כולה, כאמור במדרש משלי. מכבים אמנם את הגחלים של הרתמים על ידי בערת התשובה, כששבים מיד אל התורה, ולמעלה מזה כשמעלים את השיחות למרומי ערכן, אל המקום שמשם נלקחו, מיסוד רוח החיה של האדם, ממקור שם ד' ורוח פיו, הנותן רוח לכל אשר רוח בו."

    הראיה קוק

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest