נכד לא ממושמע של פרעה

שאלה: למה כל פעם, כאשר הקבוצה שלנו עושה צעד גדול קדימה למצב איכותי חדש, ישנם אנשים שלא מצליחים ולא מסוגלים לעשות את הצעד הזה בהתקדמות ולכן נשמטים?

תשובתי: זה לא שהם לא מצליחים לעשות את הצעד קדימה, אלא הם לא הצליחו להצדיק את הפעולה של ההנהגה העליונה עליהם. מוציאים את האדם בפינצטה מכל המכלול של המסה האנושית הזאת ומביאים אותו לטיפול אישי רוחני. בדיוק כמו שהוציאו את התינוק משה שהיה בסל מן היאור ומביאים אותו לבית פרעה. שם מתחילים לטפל ולפתח את האגו שלו בצורה מכוונת: מלמדים אותו את חכמת הקבלה, אומרים לו עד כמה הוא טוב, מיוחד, נבחר מכולם.

הוא מרגיש את עצמו טוב, עד שמתחילות כל מיני בעיות. הוא מתחיל להתנהג בצורה לא נכונה לפי האגו שלו, זה נקרא שהוא "הורג את המצרי" שבו, ומזה מתחילים כל הנדודים שלו. היה נדמה, מה כאן קרה: נסיך הרג את הנתין שלו, סתם מצרי פשוט? אבל זה סימן שהוא כבר לא נאמן ולא דבוק לפרעה, ולכן הוא נאלץ לברוח למדבר, ליתרו, ושוהה אצלו 40 שנה. לאחר שמשה גדל והתחנך 40 שנה בבית פרעה, הוא ממשיך ללמוד עוד 40 שנה בבית יתרו, כהן מדיין.

כזאת היא הדרך של ההתפתחות וחייבים לעבור אותה, אחרת אתה לא תהיה מוכן שוב לחזור אל פרעה ולהתמודד איתו בשווה ובקומה זקופה. ללא זה אתה לא תוכל לסבול את עשר המכות ולהרגיש שכל אחת מהן עוברת על הפרעה שלך ולא עליך. משה חוזר מיתרו כבר נבדל לגמרי מפרעה. הוא כבר לא שייך לבית פרעה, אלא שייך לעם ישראל וכבר דורש: "שלח את עמי!". פרעה כבר הופך להיות כשונא, כאויב.

את הגישה הזאת הוא מקבל מיתרו, כהן גדול של מדיין. הוא היה צריך להתקשר למושג הזה "יתרו", להתחתן עם הבת שלו, ציפורה, להוליד ילדים. כל הדרך הזאת נראית מנקודת מבט חיצונית מאוד מסובכת. היה נדמה, בשביל מה כאלה קשיים, לוקחים את היצר הרע ואת התורה כאמצעי לתיקונו, עושים ביניהם מאבק ויוצאים לרוחניות. אבל זה לא כל כך פשוט.

כאן מתוארים תהליכים שחייבת לעבור כל נשמה ונשמה מקולקלת ושבורה כדי להיתקן ולהיטהר. לכן אנשים עולים ויורדים, מישהו נופל ומישהו קופץ למעלה, נכון, אבל אנחנו לא מבינים מה קורה. המוצא היחיד זה לסתום את הפה, לשתוק ולסבול. חוץ מסבלנות שום דבר לא יעזור, אני מדבר מהניסיון שלי. אני לפי האופי שלי מאוד חסר סבלנות, אבל בזה אני מוכן להיות סבלני, מפני שזה האמצעי היחיד שעוזר.

מתוך שיעור על המאמר "בא אל פרעה – א'" של הרב"ש, 06.12.2013

ידיעות קודמות בנושא:
"בית הספר" של יתרו
הסבלנות היא התכונה החשובה ביותר
כולנו כאחד הגענו אל עיר המלך