ניתוח לב פתוח

Laitman_2011-08-22_9898_w.jpg

שאלה: איזה מאמץ, ולו הקטן, צריך לעשות כל אחד, כדי לפתוח את הלב שלו ולגלות סוף סוף את הפתח לעולם הרוחני?

תשובתי: אני צריך לכלול את כולם בתוך הלב שלי, זאת המחשבה העיקרית הראשונה. אתה יכול לחשוב על זה אם הנך רוצה, או להישאר רק עם ההרגשה. הכול תלוי איך אתה עובד, בלב ובמוח. יכול להיות שאינך רוצה לצאת מתוך ההרגשה, זה תלוי באדם. למשל, אצלי זה ההיפך, עוזר לי אם אני מוסיף שׂכל ובזה מגביר את ההרגשה שלי.

אני מכניס הכול לתוך הלב שלי, נזכר שכל הבריאה נמצאת בתוך האדם, והאדם כולל בתוכו את כל העולם. ולכן אני כולל בתוך הלב שלי את כל החברים שלי, כי איני מסוגל בינתיים לכלול את כל העולם.

אם יש לי משיכה אליהם, אז ללא ספק יש גם להם משיכה אליי. איננו צריכים אפילו לדבר על זה. ואז אני מתחיל להרגיש שהם באמת נמצאים בתוכי, בדיוק כמו שאמא מרגישה בתוכה את ילדיה.

כך אני מגיע לתפיסת המציאות הנכונה יותר שכולה נמצאת בתוכי. בעל הסולם כותב, שכל תמונת העולם מופיעה בחלק האחורי של המוח שלנו ואנחנו מרגישים את כל העולם בלב שלנו. לא קיים שום עולם מחוץ להרגשה שלי.

הלב שלי, הוא מלכות דאין סוף, ואם אני אכלול בתוכי את כולם, אז אהפוך להיות "אדם הראשון", ואז מופיעה בי תמונת הבורא. החומר שלי יקבל את הצורה של "אדם", וכאשר בתוכו תתלבש צורת הבורא, זה ייקרא דבקות הבורא עם הנברא, או חיבור זעיר אנפין ומלכות.

מכל הכיוונים אני מקבל את ההוכחה, שלמעשה לא נדרש יותר שום דבר, חוץ מאשר לכלול את כל המציאות בתוכי. ואני מתחיל את העבודה עם החברים, מפני שאז אנחנו יכולים להשפיע באופן הדדי זה על זה, לעזור זה לזה.

הגילוי הראשון של הלב תלוי עד כמה אני פתאום מבין, שאין לי ברירה אחרת. אני כבר התייאשתי לחלוטין ו"הרמתי ידיים", בכך שאני רואה שלא השגתי שום דבר. נוכחתי לדעת שאין שום אפשרות אחרת להשׂיג את מקור החיים, משמעות החיים. ולכן אני מוכן להיפתח.

למרות שאתה יכול להחליט שעדיין לא בדקת את כל האפשרויות. האגו של האדם תמיד משכנע אותו שהוא עדיין יכול לנסות להשׂיג הצלחה בעצמו בדרכים אחרות. רק כתוצאה מהאכזבה השלמה האדם מגיע להסכמה להתחבר עם החברים.

זה הדבר האחרון שנותר לי. אם אני מתאכזב באופן מוחלט בכל העסקים שלי, אם קיבלתי תוצאה שלילית בכל הניסיונות שלי להצליח, רק אז אני מסכים מחוסר ברירה, מתוך ייאוש ולחץ נוראי. כמו הוולד שהיה שׂמח להישאר בתוך רחם אימו, אך היא לוחצת עליו ודוחפת אותו החוצה. למרות שהוא לא רוצה לצאת!

אולי אתם חושבים שבני ישראל רצו לצאת ממצרים? הם כבר צעקו אפילו במדבר, והצטערו שיצאו ממצרים, ששָם היה להם הכול. אף אחד אינו רוצה להיוולד בעולם הרוחני, מפני שכולנו אגואיסטים. זהו מעבר מאוד קשה, ולכן הוא כה צר ולכן גם נקרא "צירי לידה".

מסופר, שאילה שבהריון מדלגת גבוה להרים, ועד שלא מופיע הנחש שמכיש אותה היא לא יכולה להוליד. הנחש מסמל את האגו הנורא ביותר. ועד שהוא לא יתגלה בתוך האדם, הוא לא מוכן להיוולד.

מתוך שיעור מס' 3 בכנס ערבה, 24.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
מקום בלב עבור החברים
אתה תצא עוד מהחושך, אם רק תדאג לאחרים
הטיפה האחרונה של המאמצים

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest