ניגודים מסוכנים ואבדן האמון

דעה: זעזועים פוליטיים רבים בשנים האחרונות מסבירים את המחאות כנגד האליטות הקיימות. לחוסר האמון של האזרחים בפוליטיקאים ובכלי התקשורת יש השלכות כלכליות ומדיניות עצומות מכיוון שאמון הוא הבסיס לכל סוג של פעילות כלכלית.

ברגע שאנשים החלו להתמחות במקצועות שונים הם ציפו מאחרים שייצרו עבורם את מה שאינם מייצרים בעצמם. האיכר היה זקוק לנפח כדי שייצר עבורו מכשירים חקלאיים ואילו הנפח היה זקוק לאיכר כדי שייצר עבורו מוצרי מזון. מערכת המסחר הגלובלית מחייבת אותנו לבוא במגע עם אנשים זרים לחלוטין על בסיס יומי. עלינו לתת אמון בחברות שמספקות סחורות שהוזמנו על ידינו, במעסיקים שמשלמים לנו שכר ובבנקים ששומרים על הכסף שלנו, כל רמז לשבירת האמון בינינו מהווה סימן מדאיג. המשבר שהתרחש בין השנים 2008-2007 מהווה דוגמה לחוסר אמון במערכת הפיננסית, בנקים החלו להטיל ספק ביכולת הפירעון זה לזה וסרבו לתת הלוואות ובסופו של דבר הפעילות הכלכלית ניזוקה מאוד. בשנת 2011 משקיעים איבדו אמון באשראי של מספר ממשלות אירופאיות, תשואות האג"ח זינקו כלפי מעלה והחל המיתון. התלות באמון הופכת את הכלכלה הגלובלית לפגיעה מאוד. הכלכלה של היום והמערכת הפיננסית תלויות בשיתוף פעולה גלובלי אך המערכת הפוליטית של היום, מנוגדת לשיתוף הפעולה ההכרחי וזהו פער מסוכן.

התייחסותי: בעבר אנשים "ראו" זה את זה, אך בעידן הגלובלי של חילופי כספים וסחורות נדרש יותר מאמון, דרושה הבנה והרגשה של שותפות במערכת שבה אנו נמצאים בעל כורחנו. האחריות חייבת לבוא מתוך הרגשה שכל מרחב התקשורת בינינו הוא כמו במשפחה אחת, הרגשת רשת הקשרים בינינו כחלקים של גוף אחד וזה בלתי אפשרי ללא חינוך של אנשים עד ליצירת תחושת שיתוף ביניהם. אם לא ניצור זאת בעצמנו אז הטבע ייאלץ אותנו לעשות זאת על ידי מכות קשות, משברים ומלחמות.