קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אם אני הולך באמונה למעלה מהדעת, זה סימן שהדעת של הקבוצה היא זו שמניעה אותי?
תשובתי: אין קבוצה מחוץ לי. הקבוצה "מצטיירת" בתוכי, כמו כל שאר המציאות. את מושׂג הקבוצה צריך לראות כמשהו שניתן מלמעלה. כך הבורא נותן לי לראות את החברים, כדי שעל ידי בניית קשרים הדדיים איתם, אני אבנה את היחס שלי אליו.
קודם כל, אני משתוקק לבורא. והוא כאילו מעמיד בפניי תנאי: "רוצה למצוא קשר איתי? אז בבקשה, תחילה תימצא חן ותהפוך להיות קרוב לאלו שקרובים אליי. להיכן שהבאתי אותך, הם, הקבוצה, המשפחה שלי. רוצה לעשות משהו טוב למעני? אני לא אקבל ממך דבר, אלא אני אראה לך איך אתה צריך להתייחס אליהם, כיצד אתה נותן להם מתנות, עד כמה אתה טוב אליהם. תדגים את אהבתך כלפי המשפחה שלי, אז תהפוך להיות גם כן קרוב אליי ויקר לי".
כאן מתברר, האם אתה באמת רוצה את הקרבה ללא כל גמול מהבורא, או שאתה בונה חישוב אגואיסטי. אם אתה מתייחס טוב כלפי החברים, ולא חשוב באיזה אופן הם יצטיירו לך, אם אתה מתקרב אליהם, אז אתה באמת רוצה להיות קרוב גם עם הבורא. אך אם אינך מסוגל להגיע להתקרבות אליהם, סימן שהחישוב האגואיסטי, הוא זה שדוחף אותך אל הבורא, לא למען הבורא ולא לטובתו, ואתה נשאר מבחוץ.
כך אנחנו צריכים להסתכל על כל העולם: הבורא מגיש לנו את המציאות כאמצעי, אשר עוזר לנו להשתנות ולהגיע להשתוות ותיאום מלאים איתו.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 10.10.2010
ידיעות קודמות בנושא:
זה לא סתם משחק
סוד הקבוצה
הקבוצה היא הצל שלי
איזה תנאי נתן לנו הבורא!ובאיזה קלקול אנחנו נימצאים!רק ברצון המשותף שלנו ההסתרה תוסר, ונגלה את מה שכבר קיים.
ערבות!