קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
העיקרון הראשון בבניית חיי משפחה – צריך להשקיע מאמצים כדי להתחבר עוד ועוד, מכיוון שאיחוד יכול לפתור את כל הבעיות שלנו.
שאלה: למה בעצם איחוד פותר את כל הבעיות בין בני הזוג? מה זה בדיוק? ובאיזו צורה בדיוק צריך להתאמץ?
תשובה: כדי להבין את עיקרון האיחוד, בואו נצא מגבולות התא המשפחתי. בטבע אנחנו רואים שבמידת ההתקדמות גם רמת המורכבות גדלה. בתחילת ההתפתחות אנחנו גם היינו יצורים קטנים ופרימיטיביים עם רמת מורכבות נמוכה, ואפילו אורגניזמים פשוטים. ואז בהדרגה גדלה המורכבות: גופים דמויי ג'לי של אמבות פינו מקום לגופים מיוחדים עם תפקוד שונה והם התאחדו לתוך הגופים, כשכל איבר מביא תועלת מיוחדת לעבודה המשותפת.
יצור חי מורכב מהרבה מערכות שפועלות יחד, ואנחנו רואים שבמידת ההתפתחות הגופים נהיים יותר מורכבים, עולים לדרגות יותר גבוהות של התקרבות, זיווג, התנגדות ואיחוד. אותו הדבר לגבי המערכות שאנחנו מקימים, לדוגמה, המערכות האלקטרוניות.
בצורה כזאת, ההתפתחות זקוקה לחלקים ניגודיים, שלכל אחד מהם יש תוכנית משלו, מטרה משלו. כל חלק, אם זה הלב, הכבד, הכליות והריאות, סגור בתוך עצמו, וכל אחד מבצע את עבודתו. אבל כל העבודה הזאת היא למען הגוף כולו. ולכן, בהתאם למידה שכל החלקים קשורים ביניהם בצורה נכונה, לפי זה אנחנו מודדים את המצב הבריאותי של הגוף.
במילים אחרות, אם כל מערכת בריאה בפני עצמה, זה לא מספיק, הקשר הלקוי יקלקל את הכול. וזה אומר, שקשר תקין הוא חשוב יותר מהבריאות של כל חלק בנפרד. הם משלימים זה את זה, משפיעים מאוד זה על זה, כל המערכת צריכה לתחזק את האיזון הפנימי שאותו אנחנו מודדים באמצעות בדיקות מעבדה ובדיקות רפואיות אחרות.
מכאן נובע, שגם בחברה האנושית, שגם היא מערכת, צריכים להיות בה חלקים גדולים עם התמחויות שונות. לא סתם בכל מדינה יש משרדים ממשלתיים ומחלקות שונות, וגם ארגונים שונים. אבל האם הקשר ביניהם הוא תקין? חלקים גדולים וחזקים נפרדים ומנוגדים זה מזה, זה טוב רק אם הם קשורים בצורה נכונה ביניהם. בזה תלויה כל ההתפתחות.
אותו הדבר בנוגע למערכות הקטנות, כולל המשפחה. ברור לי שאני חי מול בן הזוג שלי, ואנחנו שתי מערכות מבולבלות ומאוד מורכבות. אנחנו לא יודעים ולא מבינים את עצמנו, שלא לדבר על כך שנכיר את בן הזוג. אז על מה נבנה את החיים המשותפים?
לבעלי החיים זה יותר קל, הם מכירים ומבררים את ההתאמה לפי בדיקות פיזיולוגיות פשוטות. ואצל האדם, בעצם, אין אפשרות לבדיקה אמיתית. להיפך, הוא עיוור לגמרי בגלל העקרונות המזויפים שהוא קיבל מהסביבה ומהסרטים ההוליוודיים. כתוצאה, אנחנו שופטים את בן הזוג הפוטנציאלי שלנו לפי תבניות שגויות ויחד עם זה מקווים לעתיד הטוב. זה היה מצחיק אם זה לא היה כל כך עצוב…
אנחנו לגמרי לא מבינים במערכות שלנו ובקשר ביניהן, ולכן צריך לימוד מקדים כיצד לבנות משפחה, כיצד לחזק אותה, ולדעת בשביל מה עושים את זה. הרי יש לפנינו מטרה לא פשוטה, להביא שתי מערכות מורכבות מאוד לשילוב מדויק, ועוד כך שהן תיבנינה את השילוב הזה בעצמן.
בתהליך הזה משתתפות מערכות פסיכולוגיות, פיזיולוגיות, גנטיות, משפחתיות, סוציאליות ואחרות, והן כל הזמן משתנות על רקע בעיות פנימיות וחיצוניות שונות. נו, אז איך אפשר להצליח בזוגיות? בצורה כזאת, זה רק דמיון! לתוך מה מכניסים אותנו?! הרי בעצם אין לי שום אפשרות לבדיקה מוסמכת וניתוח אמין של המצב הנוכחי ושל מה שיתפתח מזה בעתיד.
כשנישואים היו דבר פשוט, האנשים חיו בצורה דומה בתוך הכפרים, המשפחות הכירו אחת את השנייה, הכול היה ברור ומובן, והיו מתעוררות פחות בעיות. אך לאחר מכן יצאנו לתוך העולם הרחב והתחלנו להיות מושפעים מהשפעות שונות. כולם כביכול חיים אותם החיים, אבל כולם מאוד שונים, לכולם אגו מפותח, וכתוצאה מזה, עכשיו אנחנו לא מכירים אחד את השני.
זאת אומרת, צריך לפתח שיטת לימוד שתעזור לאנשים לבנות משפחה. במקום הממשלה, אני לא הייתי נותן אישור להתחתן עד שהחתן והכלה לא יסיימו את קורס ההכנה ולא יעברו מבחנים, שיראו שהם מוכנים, או לפחות מבינים, לקראת מה הם עומדים ואיך צריך לעבוד ביחד. בדיוק כפי שנהגים מקבלים רישיון נהיגה, רק אחרי מבחן התיאוריה והמבחן המעשי.
הקורסים האלה צריכים להסביר לכל אחד מבני הזוג מי הם בעצמם, מי הפרטנר שלהם ובאיזו צורה הם צריכים להתאחד לאחד שלם, למערכת מעשית אחידה שנקראת "משפחה". בצורה כזאת, שתי המערכות מתאחדות למערכת שלישית, והיא הופכת להיות התוצאה שלהם, וחוץ מזה, כל אחת בנפרד ושתיהן ביחד מחוברות עם מערכות חיצוניות שונות בעבודה, במשפחה וכו'. כתוצאה מכך, מתחברת המערכת ממרכיבים רבים, והאדם צריך להבין שהוא חייב שיהיה לו ידע בפסיכולוגיה, בחברה, בטבע האדם והשפעתם.
אבל אנחנו לא מלמדים את האדם לזה. אנחנו רק נותנים לו מקצוע כדי שהוא ירוויח את לחמו, במילים אחרות, מלמדים את ה"חיה" איפה גדל העשב שאותו היא אוכלת. אנחנו לא מלמדים את היצור הזה מה זה להיות "אדם", ועוד יותר, כיצד להקים משפחה. כזה מבט צר על החיים…
שאלה: מדוע חיבור בין בני הזוג יפתור את כל הבעיות שלהם? איזה "נוסחת פלא" מסתתרת בתוך הנישואים?
תשובה: במשך כל ההיסטוריה אנחנו התחברנו לתוך משפחות, מכיוון שהניע אותנו היצר, דרגת ה"חי" – שיהיה לי מקום משלי, צאצאים וכו'. אוכל, מין, משפחה, זו אותה המסגרת שבה האדם הרגיש שהוא חי, שהוא במקום שלו, שיש לו קורת גג, בית, קרובים, דור קודם והדור הבא… הוא פשוט לא יכול היה להתקיים בלי הדברים האלה ולבד הרגיש כאילו זרקו אותו לרחוב.
אבל היום אנחנו התקדמנו ובנינו תנאים אחרים: עכשיו האדם יכול לוותר על תכונות המשפחה. זה סימן לכך שאנחנו סיימנו את ההתפתחות החומרית, ה"בהמית" שלנו ועולים לדרגה חדשה. וזה אומר שגם המשפחה צריכה להשתנות בהשוואה למה שהיה בעבר. בעבר היא התבססה על היצרים והדרישות הרגילות של הגוף שלנו: אני חולה, המשפחה עוזרת, הזדקנתי, המשפחה תומכת, אני נהנה מהילדים, מאוכל ביתי, האישה מנהלת את משק הבית ואני מביא לה פרנסה, וכשאני חוזר הביתה אני נהנה מבילוי עם המשפחה.
היום אין את כל זה, אולי רק בסרטים. כל אחד יושב בפינה אישית משלו עם המחשב שלו, על השולחן מגישים אוכל מבישול מהיר שקנו בסופר, ובכלל, בני הזוג לא זקוקים זה לזה… ברמה החומרית יש לנו פיצוי במקום המשפחה, וכבר אין לנו צורך בה. כעיקרון, זו ההתפתחות הטבעית.
ועכשיו אנחנו צריכים לעבור לסוג חדש של יחסים במשפחה, למשפחה כזאת שקיימת בשביל הצרכים של דרגה חדשה של ההתפתחות. ואז, כשאני מתחבר עם בן הזוג, אני עובר לרמה אחרת, הופך להיות אדם חדש. הרי ככל שהמערכת מתפתחת היא הופכת להיות יותר מורכבת, וכל החלקים שלה מתחילים לבנות קשר נכון ביניהם.
היום ביחסים המשפחתיים ובחברה האנושית הגענו למצב קריטי. בזה מראים לנו שאנחנו חייבים ללמוד לסדר את החיים בצורה נכונה, ללמוד על איחוד לא בגלל הלחץ של המצבים החומריים, אלא למען המשך ההתפתחות. אם אני אלמד להתחבר בצורה נכונה עם הזולת, אז אני אוכל לבנות יחד איתו מערכות נכונות. גם ברמה הפיזיולוגית, הקשר ההדדי שגדל של המערכות הפועלות בצורה נכונה, מייצר מערכות יותר ויותר מורכבות.
זה מה שחסר לנו, והמשבר המודרני מראה לנו את זה. בעיקרו של דבר, זה משקף את חוסר התקשורת הנכונה בין כל חלקי החברה האנושית. בהתאם לכך, המשבר במשפחה הוא חוסר תקשורת בין בני זוג. והמשבר בחינוך, הוא חוסר קשר בין חומר הלימוד ומה שהאנשים צריכים בחייהם. בכל תחום, הכול מצביע על חוסר תקשורת. ולכן ההבנה של התקשורת הנכונה היא המפתח לחיים מוצלחים.
שאלה: זה אומר, שאתה מציע לבני הזוג ללמוד מה זה חיבור נכון. מדוע רק הפעולה האחת הזאת תפתור את כל טווח הבעיות שלנו?
תשובה: על פני כדור הארץ הקטן שלנו יש את כל ההכרחי לקיומנו, אבל אנחנו לא מסוגלים לחלק, לחלוק, להשלים זה את זה. בתנאים המודרניים, המשפחה, וגם כל העולם כולו, דומים לגוף שבור וסובל והמערכות שלו לא שומרות על קשר תקין. ולכן אנחנו לא צריכים כלום חוץ מתיקון הקשר בין בני האדם. ואת זה רואים בכול, החל מהמשבר העולמי הגלובלי, עד המשבר הכי קטן בכל תחום. בכל מקום רק צרה אחת – חוסר קשר.
האדם הוא יצור חברתי, הוא זקוק לחומר דלק מהסביבה. אם האדם והסביבה יכולים לתקשר בצורה נכונה ביניהם, אז יהיה להם טוב.
שאלה: מדוע המשפחה זקוקה לתהליך תמידי של איחוד?
תשובה: האגו שלנו לא מפסיק לבעבע. הבעיות בינינו לא נפסקות, אלא להיפך, הן מכפילות את עצמן ללא הפסקה וגדלות מיום ליום. ולכן ההישגים שלנו מאתמול במסגרת הקשר ההדדי, מחר כבר לא יהיו רלוונטיים. הרי אנחנו חווים התפתחות שאינה תלויה בנו. ה"זרם" הזה, ה"סרט נע" הזה, לוקח אותנו למקום כלשהו ואפילו שהמטרה אינה ידועה לנו, אבל בתהליך עצמו אנו צופים ממקור ראשון.
וכך, לפחות כדי להרגיש את עצמנו טוב, אנחנו צריכים ללמוד מהטבע ולהתאחד בינינו בצורה יותר נכונה, להשלים זה את זה, בדומה למערכות הגוף שלנו, שהן דוגמה נפלאה לכך.
שאלה: איך לעבוד על השלמה הדדית בקשר בינינו? ממה להתחיל?
תשובה: מלימוד. לא מספיק רק לשמוע על זה, אנחנו צריכים להיכנס למערכת לימודים. יחד עם זוגות אחרים אנחנו צריכים ללמוד בקורסים לא פשוטים, שבתכנית שלהם יהיו כל מיני הרצאות, שיחות, סדנאות, תרגילים. אנחנו נבצע "שיעורי בית" ועם שאלות חדשות נחזור לדיונים, לבירור הבעיות ולמציאת פתרונות. זו האוניברסיטה האמיתית של החיים.
שאלה: ניקח זוג אחד שלומד זמן מה בקורסים האלה והשיג תוצאות מוצלחות במילוי הדדי. נניח, שמתי בסלון של הזוג הזה מצלמה נסתרת. כיצד הם יפתיעו אותי?
תשובה: בסיפוק הדדי. זה לא אומר שיש להם שלום, שלווה ושקט. אבל הם מסופקים בזה שממלאים זה את זה ובמילוי הזה הם כל הזמן מגלים את החיים הזורמים ביניהם, כמו דם שזורם בעורקים.
הרי, החיים של הגוף נמצאים במערכת היחסים של כל איבריו. אף אחד מהם לא ישרוד לבד. החיים נולדים דווקא באיחוד החלקים, וככל שהוא מוצלח וחזק יותר, כך יותר מאפשר להם לשרת אחד את השני, כך הם נהנים יותר. זה הסיפוק, מזה שהם מרגישים את החיים הזורמים ביניהם. עד למצב שכל אחד חייב להרגיש את השני ולחיות בתוכו, זאת אומרת, לספק את הצרכים של הזולת. על ההדדיות הזאת נבנית המערכת האינטגרלית.
את הדוגמה ה"משפחתית" הזאת צריך להעביר לתאים חברתיים יותר רחבים. כך האיחוד המתחזק ישפר את חיינו. זה ברור אם מסתכלים על התחומים החברתיים והבינלאומיים, אז למה זה לא ברור כשמדובר על חיי המשפחה? פשוט האגו ישר רוצה להשתיק את זה, להזיז אותו הצידה, כמה שיותר רחוק. ובזה הבעיה היחידה: "נשמע מצוין. אז שהאחרים יבצעו".
שאלה: היום חיי המשפחה, בלשון המעטה, לא גורמים שמחה לאנשים, לא תמיד מלווים בתחושות נעימות. אולי זה לטובה שאנשים עובדים עד מאוחר, כך הם רבים פחות. לכן, התמונה שציירת יכולה להיות מושכת. אבל, חוץ מלימוד התיאוריה בקורסים צריך להביא דוגמאות, תרגילים, שאותם אפשר לממש בבית, אפילו בצורה הכי בסיסית.
תשובה: קודם כל, בני הזוג צריכים להרגיש זה את זה, ולזה נדרשים שבועות וחודשים. ובעיקרון, כל אחד צריך לחפש איך הוא יכול לממש את הרצונות והמחשבות של בן הזוג. כל אחד כאילו נכלל בתוך הגוף של האחר. כאן מדובר לא על סתם עזרה בבית, אלא במימוש פנימי, רגשי. הוא עובר בצורה מוחשית מאדם לאדם, במיוחד אצל אנשים קרובים, כאילו בני הזוג נמצאים אחד בתוך השני.
הקשר הזה ממלא אותם, וחוץ מזה מבטל את האגו, לא מאפשר להשתמש בו, לא נותן לנצל את בן הזוג. הוא נותן לאדם את הרגשת הרוגע, אהבה, ריפוי, מעורר הורמונים בגוף שמגדילים חיוניות, שמחה, תחושב נוחות ורווחה, ובכלל, גורם להשפעה הורמונלית חיובית חזקה.
זה מה שקורה כשאדם מרגיש שאדם הקרוב, השותף שלו, נמצא באמת בתוכו, מוכן לעזור בכול. אנחנו קוראים לזה תחושת ערבות.
וכאן נדרש עזרה הדדית אמיתית. אני לא סתם מפרט למישהו את הבעיות שלי כדי שהוא יעזור לי, אני רוצה שהוא ירגיש אותי, ולכן אני גורם לו תחושת ביטחון, תמיכה. שירגיש שאני כל רגע מוכן לשרת, לעזור לו, לתמוך בו.
בדיוק כך זה קורה עם ילדים קטנים: אם אנחנו מקנים להם תחושת ביטחון, הם גדלים בצורה טובה.
שאלה: אז איך אפשר לספק לבן הזוג את הביטחון הזה?
תשובה: כאן כל העניין בהרגשה. יכול להיות שיעזרו תרגילים כלשהם, שבהדרגה מגיעים לרגש. אנחנו מייחסים חשיבות לקשר הלא מילולי הפנימי שלנו, שהחוטים שלו כאילו נמתחים דרך האתר, ובינתיים, זה הדבר העיקרי שמתפתח כאן.
שאלה: מחקרים מראים, כי חוסר אמון שנוצר על ידי ניתוק, חוסר ביטחון, הם כיום אחד הגורמים לדאגה הגדולה אצל בני האדם. וכאן אתה בדיוק מקשר בין איחוד וביטחון. יחד עם זאת, בהתחשב במציאות הנוכחית של הנישואים ההרוסים, אנשים יצטרכו לבנות קשר ביניהם, שיצור את האמון. כיצד להסביר לאדם את הרעיון עצמו? איך להעביר לו שעל ידי האיחוד הוא יכול לרכוש את אותו הביטחון שהיום הכי חסר לו?
תשובה: אפשר להביא כדוגמה את אותם התינוקות. בסופו של דבר, האם אדם מבוגר עלה בהרבה מהם אם הוא זקוק לאותו הדבר? בגיל 30-40 הוא זקוק לביטחון, ועוד איך זקוק. ממי הוא יקבל ביטחון, אם כל החיים עוברים במגננה ובמוכנות דוממת לדאגה עצמית?..
מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 42, 26.07.2012
ידיעות קודמות בנושא:
בן זוג כ"עזר כנגדו"
טנגו משפחתי: כולם רוקדים
תחייתה של המשפחה
