השטח המשותף שבו נולדת המשפחה

שאלה: אילו שלבים אנחנו צריכים לעבור בבניית היחסים במשפחה עד שנגיע לאיחוד השלם?

תשובה: קודם כל, אני זקוק לעזרתה של אשתי, שנקראת "עזר כנגדו", לחקור את עצמי ואותה, כמה שזה ניתן לאחד ללמוד על השני. אני צריך לגלות שאני רואה את השני כתמונה מעוותת שהאגו שלי מצייר לי. זו פסיכולוגיה שאותה אנחנו צריכים ללמוד, זהו חינוך שאותו אנחנו צריכים לתת לכל אחד כדי שהוא יהיה אדם בוגר, שמבין את הרגשות והדברים המיוחדים שבו. אז הוא יוכל בצורה נכונה להשתמש בכל התכונות המיוחדות שלו בקשר עם בן הזוג.

בהתחלה אתה בונה את היחסים עם האישה, מצייר את הדמות שלה ושלך, ומחליט לעצמך כמה אתה יכול להיכנס לתוכה והיא לתוכך, והיכן אתם נפגשים. אתם מתחילים מההבנה שאתם שני אגואיסטים שעומדים אחד מול השני ומפורדים על ידי מרחק אין סופי. עכשיו כל אחד צריך להשאיר את הנקודה ההתחלתית שלו ולהתחיל להתקרב לבן הזוג.

ככל שאני מתקרב יותר לצד הנגדי, כך אני משאיר רחוק יותר את הנקודה הטבעית הבסיסית שלי ויותר קשה לי להתקדם. וגם לאשתי יותר ויותר קשה ככל שהיא נשארת עם ה"אני" שלה. אנחנו צריכים להודות זה לזה על המאמצים האלה, וכך נוכל להתקדם עוד יותר אחד לקראת השני. כל זה קורה בזכות ויתורים הדדיים, עד שאנחנו נגיע לקשר פנימי.

זאת נקודת המגע שלמענה אנחנו מוכנים כל אחד לוותר מהבסיס שלו, כדי להתחבר. חיבור נקרא, שאני מקבל מאשתי את הדברים ההכרחיים לה במסגרת האופי שלה, כך שהם הופכים להיות הכרחיים עבורי. בצורה כזאת נוצר המגע בנינו, חיבור, התכללות הדדית. בכל אחד מאיתנו יש בליטות ושקעים שאיתם אנחנו נכנסים אחד בתוך השני.

מה שחשוב לאשתי צריך להיות חשוב גם לי, והיא עושה את אותו הדבר כלפיי כדי שייווצר אצלנו איזה שטח משותף. העבודה בתוך השטח הזה, בזכות המאמצים שלנו להחזיק את הקשר הזה במצבים השונים, עוזרת לנו להתחבר. השטח המשותף הזה נקרא "זוג".

וחוץ מהשטח המשותף הזה יש גם שטחים עצומים ששייכים רק לי או רק לה. זה כמו שני עיגולים שמשתלבים בשטח משותף, שבתוכו כל אחד מקבל את הרצונות של השני כך, כאילו הם חשובים לו יותר מהרצונות שלו.

אני רואה שאין ברירה, לאשתי יש כאלה צרכים. ומה לעשות עם אותם האזורים שבינתיים נשארו בנפרד לכל אחד? אנחנו נצטרך לעבוד עליהם בעזרת הבירורים והמאמצים המשותפים. ואת כל זה אנחנו עושים בשביל שניצור משנינו אחד שלם.

אם אנחנו יודעים כיצד להתאחד לאחד שלם בתוך המשפחה, אז אנחנו נצליח גם במעגלים יותר רחבים וחיצוניים, ועוד יותר חיצוניים, עד שכל העולם יהפוך להיות כמו אדם אחד. ואז לא יהיה משבר גלובלי ואינטגרלי. יש בעולם הכול בשפע, רק אנחנו התפתחנו בכיוון הלא נכון. במקום לפתח הכול לטובת האדם, אנחנו פעלנו כדי להזיק לו. כמו שני בני זוג שנעולים בדירה אחת ולא יכולים לחיות אחד עם השני ולכן מוכנים לשרוף את הכול בתוך השנאה ההדדית שלהם. זה אותו המצב ואותה הבעיה.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 40, 25.07.2012

ידיעות קודמות בנושא:
טיפוס לפסגת הפירמידה המשפחתית
טיפת דבק בשביל משפחה חזקה
שני מלאכים שצופים בחיים הארציים