משך תקופת חיים אחת ותפילה משותפת לכולם

"מרכז הקבוצה" זו הנקודה שבה אנחנו נפטרים מכל שרידי השבירה ורוצים להתרכז רק בניצוצות שלנו, בכך שמאחדים אותם יחד. וככל שאנחנו משתוקקים חזק יותר לריכוז של הניצוצות הללו, כך אנחנו עולים גבוה יותר בסולם הרוחני. ודרך המאמץ הזה אנחנו מגלים בתוכנו עביות חדשה של הרצון, ובניצוצות המחוברים מתגלה אור יותר ויותר גדול.

הניצוצות המחוברים זה ה"רשימו דהתלבשות". עביות הרצון, שמעליו אנחנו רוצים להתחבר, זה ה"רשימו דעביות", וכך אנחנו מתחילים להתחבר ל"פרצוף הרוחני" הראשון המשותף שלנו שבו נרגיש נשמה אחת.

בפעם הראשונה נרגיש את עצמנו במציאות אינטגרלית, במקום שבו כולנו קשורים זה לזה, ובתוכה כבר נרגיש את החיים הרוחניים, משך תקופת חיים אחת לכולם. כמו שנאמר: "אין עוד מלבדו", אחד לכולם – מחשבה אחת, אור אחד, מערכת אחת. אנחנו נרגיש את עצמנו שחיים בתוך כוח עליון אחד.

ואחר כך נתחיל יותר ויותר להכיר אותו, להבחין יותר ויותר בדברים המיוחדים שבו, ביחס השונה כלפינו בהתאם לגודל ה"פרצוף". אולם הנקודה הראשונה ביותר שממנה אנחנו צריכים להתחיל, זו נקודת החיבור שלנו, שנקראת "מרכז הקבוצה". והיא מורכבת משני נתונים. הראשון, זה ההתגברות על העביות שלנו, ה"רשימו דעביות". והשני, זה ההשתוקקות להתחבר בניצוצות שלנו, שזה "רשימו דהתלבשות".

אם אני מייצב את שניהם בצורה הנכונה אחד כלפי השני, זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". הכול מתחבר למציאות אחת, למצב אחד. "אמונה", זה הניצוצות שמתחברים, וה"דעת", זה העביות של הרצון האגואיסטי שמעליו אנחנו רוצים לבנות את הקשר שלנו.

וזה לא משנה אם לא נצליח להשיג את הרצוי ולהתחבר למרכז הקבוצה. העיקר, כמה יגיעה אנחנו משקיעים. וכמות היגיעה היא שבונה בי את המצב המוצלח.

אנחנו אף פעם לא משיגים הצלחה ישירה על ידי הפעולות שלנו, אלא רק מושכים אלינו את המאור, כדי שאחר כך הבורא יסיים עבורנו את העבודה, כמו שכתוב: "ה' יגמור בעדי"! כי "אין האסיר מציל את עצמו מבית האסורים", הכול מתרחש הודות לעזרה מלמעלה, דרך התפילה – מ"ן, והתשובה עליה – מ"ד.

מתוך שיעור בנושא "שיחה על הסדנה", 24.05.2012

ידיעות קודמות בנושא:
קשר דרך הבקרה הראשית
להסתובב כל השבוע סביב הנקודה המרכזית
ההצטלבות של כל הרצונות