משיכה לאיחוד

בימינו האנושות מנסה להתאחד. אנחנו באופן אינסטינקטיבי מבינים, שיחד זה טוב יותר מלבד. כל מיני מדינות מנסות שוב ושוב לחתום על הסכמים, להיכנס לברית משותפת שתעשה אותם ליותר חזקים ומצליחים. האם הם יצליחו בזה? בסופו של דבר אנחנו רואים, שזה מביא לסכסוכים ואפילו למלחמות. הבעיה נשארת: אנחנו לא יודעים כיצד להתאחד.

אך המשיכה לאיחוד וההתכללות, חודרת לאנושות באופן טבעי כבר שנים רבות. מדובר על שותפות, שאופיינית למדינות ולבני אדם: אני שומר על עצמי ובכל זאת רואה, שכדאי לי להתאחד עם האחרים, יחד אנחנו ניצור מונופול ונהפוך לחזקים יותר מכולם.

הדחף הבלתי נלאה יביא אותנו בסופו של דבר לכאלה צרות, שהטבע עצמו יַראה את הנחיצות באיחוד. הוא מגלה לנו, שאנחנו חייבים לחבר את עצמנו לשלם אחד, גלובאלי ואינטגראלי. להשלים באופן טוטאלי זה את זה, להפוך למושלמים, שלמים ולקבל את ה"עולם העגול", שבו כל החלקים מחוברים הדדית ביניהם.

אם הטבע מעמיד את הבעיה בכזאת צורה, אז כיצד נבנה עכשיו את החברה האנושית? הרי רק בה מרוכזת בעיית האגואיזם הפועל נגד האיחוד. בסופו של דבר אנחנו מגלים, שאנחנו לא מסוגלים לזה.

אז למה הבורא "שׂם לנו רגל" בכך שעשה אותנו שונים, לא דומים זה לזה? אם היינו דומים אז הכל היה ברור: כל אחד נותן כך וכך, מקבל כך וכך, וזה הכל.

אולם אנחנו שונים, ולכן אנחנו חייבים להתעלות מעל האגואיזם ולהפעיל כוונה על מנת להשפיע, ללא שום קשר עם התועלת האישית. רק בתנאי הזה האדם יכול להתאחד באופן שלם עם האחרים. אז הוא יגיע ל"להשפיע על מנת להשפיע", ואחר כך גם ל"לקבל בעל מנת להשפיע". רק אם כל אחד הולך בדרך הזאת, אז נוצר בינינו איחוד מושלם.

לכן נבראנו שונים. אחרת, במקרה של שוויון בינינו, היינו פותרים את הבעיה ברמה הבהמית הגשמית, והיינו דומים לנמלים בקן.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם, 12.05.2011

ידיעות קודמות בנושא:
האם שונים יכולים להפוך לשווים?
איחוד עבור כולם
"העולם עגול"