קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מה לעשות שזה מדכא אותי לגלות בדרך עוד ועוד חסרונות בתוכי כמו במרתון מתמשך?
תשובתי: תחשבו שאלו הם סימני ההתקדמות! ישנם עבריינים שמתגאים בפשעים שביצעו, עלינו להיות כמוהם, להתגאות שהצלחנו לגלות חסרונות בתוכנו, לגלות שאנחנו רשעים! אם אתה מגלה את עצמך בצורה כזאת כדי להתקדם לקראת המטרה, עליך לשמוח. כפי שמדען שחוקר את עצמו, מגלה כל פעם מחדש כמה הוא עדיין אינו יודע ואז נפרש לפניו שדה עבודה רחב. הוא שמח שיש אפשרות להתקדם, מקום לעבוד ולחקור.
צריך להתייחס לזה כמו לעבודת מעבדה, על עצמך. אתה עובד כמדען שמגלה ומתקן, ואתה נע לקראת האין סוף מבלי להכיר את נקודת סוף הדרך, אתה מגלה כל פעם משהו חדש. צריכים להתייחס לתהליך הזה ביצירתיות וחדשנות, כי אתה בונה עולמות חדשים, מגלה ומשקם אותם מחלקים שבורים! אה, אתה רוצה להרוויח מעט ובמהירות ואז לפרוש לגמלאות?! אנשים כאלו אינם מגלים רוחניות, היא אינה מיועדת לאנשים כאלה… עלינו להיות עקשנים כמו גיבורים אמיתיים. גיבור אינו נלחם נגד אחרים, אלא הוא זה שמתגבר על האגו שלו דווקא על ידי התגברות על כל המצבים הלא-נעימים, ובזכות זה מוצא אפשרות להתפתח רוחנית ולהיות אדם.
אני מבין שזה מפחיד. כתוב שמשה היה ירא מפני פרעה. הוא ברח ממצרים ופחד לחזור לשם עד שהגיע לדרגת בינה כשהתגלה לו הבורא מתוך "הסנה הבוער". ברור שגם לנו יש פחד. אבל במידה שאתה נמצא עם הקבוצה, לא יכול להתגלות לך רע כלשהו שיש לפחד ממנו יותר מרגע. ברגע ראשון אתה נבהל כשאתה מגלה משהו לא נעים, משהו שלא ציפית לגלות בתוכך, אך אם אתה קשור לסביבה, אתה מבין ברגע הבא שזו מקפצה שמאפשרת לך לקפוץ לכיוון המטרה. אם אינך מגלה שזה מכוון אותך אל המטרה, אלא מתחיל להתחפר בתוך הרע ולאכול את עצמך סימן שאינך קשור עם הכוח החיצוני, עם הקבוצה.
דרך זו נראית לך ארוכה מדי, כמו מרתון ארוך. אך לשם כך ניתנו לך החיים האלה! אתה נמצא בעולם הזה כדי להתחיל ולסיים את התיקון שלך. אל לך לחשוב שאפשר לסיים הכול תוך שנה-שנתיים ואחר כך לפרוש לפנסיה רוחנית וליהנות מזיו השכינה. באמת כתוב ש"הצדיקים נהנים מזיו השכינה", אך זה מפני שהם נמצאים תמיד בעבודה רוחנית, מעלים אור חוזר רב עוצמה, אור חסדים שהשכינה יכולה להאיר על "ראשיהם", כוונותיהם. הם פועלים ללא הפסקה, כתוב ש"אין מנוחה לצדיקים לא בעולם הזה ולא בעולם הבא". איזו מנוחה יכולה להיות אם אינך רוצה להשפיע? אין עונש גדול מחוסר היכולת להשפיע, כמו ייסורים של האם שאינה יכולה להניק את תינוקה. ההשפעה היא השכר הגדול ביותר. לכן, אל תחפש מנוחה…
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "מהות הדת ומטרתה", 16.11.2010
ידיעות קודמות בנושא:
אור דרך הסדקים שבקיר
אומנות להפעלה מחדש, במהירות הבזק
לומדים להשתמש בפרעה
שלום לך הרב לייטמן
שאלתי בעקבות הכנס ובעקבות שיעור הבוקר
בהמשך לעיקשות של אורן לוי בעניין הבשלת התפוח
בכנס גיליתי שאין לי שום כח ושום יכולת לפרוץ את חומת הברזל
אני רק יכול לדרוש את זה מהבורא – באמצעות הקבוצה – וזה למיטב הבנתי גילוי הרע
האם הכנס גילה / חשף עוד רע בעולם בכלל ?
כי אני רואה את הסבל הפרטי של כל הסובבים אותי (וזה מעלה בי צער ותסכול גדול)
אחד מסובך בחובות ובמלחמות משפטיות … אחר נלחם בסרטן …
זוג חברים עוברים גירושין מכוערים וכו וכו … כל אחד והסבל שלא – שמתעצם!!
וזה ממש עניין מגמתי ובצורה גורפת…
גם ברמה הגלובאלית – אין שום דבר טוב בחדשות… כפי שגם נאמר בשיעור.
האם – בעבודה שאנחנו עושים – ב"קיצור הזמנים"
אנחנו מזרזים את תהליך גילוי הרע – ובכך גם נהיה כל הזמן רע יותר – רק בזמנים צפופים יותר
או ש"קיצור הזמנים" מאפשר לנו לסבול פחות – ולא להגיע למכאובים ולמלחמות הצפויות?
אלא לדלג מעליהם??
האם בכל מקרה חייבים לעבור דרך הסבל? מהר / לאט – ביסורין או מהר – באמצעות האור
אני דוגמא לכאלה שמתפוצצים מעוצמת האור ומיד אחר כך בדיכאון.כל החיים מגיע מכות אור ענקיות ואחר כך חושך ודיכאון.איך מגדילה את יכולת ההכלה שלי ולא שוקעת לתוך תהומות לחודשים רבים.
זה קרה הכי חזק בשנה שעברה כשהתברכתי לשמוע את הרב בפעם הראשונה דרך הטלויזיה והייתי המומה ובהתרגשות עצומה של צחוק ובכי ואושר אין כץ שנמשך כך חודש ימים שלא הסרתי את עייני מהמסך אחרי שכל חיי חיכיתי להתנסות הזו.באה ירידה עמוקה שלא נגמרה. הכנס הזה חיבר אותי שוב חזק מאוד אך לא בצורה שבפעם הראשונה חויתי.
איך מביאה לעצמי את אותה התפעלות והשתוקקות שחויתי כשנחשפתי אז לקבלה לרב לבני ברוך לראשונה ואיך שומרת עליה ???
הכל נחווה אצלי בקצוות.
אשמח מאוד לתשובה.
בתודה וברכה
ורדה
כשאתה אומר שהדרך היא אי נסופית, זה קצת מייאש וכל מה שבא זה לנוח,,,
השקעתי כל כך הרבה לני הכנס ועכשיו אני מוצאת את עצמי משקיעה פחות, למה אני לא מצליחה להשקיע כמו קודם?