האדם צריך להבין שהיחס שלו בקבוצה, היא המראה שלו עצמו, מראה שאינה טועה.
במסגרות של מפעל להפצת חכמת הקבלה, "קבלה לעם", אנחנו יכולים אפילו לצעוק זה על זה, אך מהות העניין היא ביחס האישי כלפי החברים, יחס שמעיד על גישה פחות או יותר מתוקנת או על גישה לא מתוקנת בכלל.
לכן עם הקבוצה החיצונית אתה חייב לעבוד בצורה חיצונית, ועם הקבוצה הפנימית, באופן פנימי. זהו הסדר.